פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
נגיעות קלות
[[תמונה:View from the Window at Le Gras, Joseph Nicéphore Niépce.jpg|שמאל|ממוזער|250px|נייפס, "נוף מחלון בלה-גרא", 1827 לערך, רפרודוקציה של הליוגרפיה ואחריה ריטוש (20 במרץ 1952). הבניינים מוארים משני הצדדים בגלל זמן החשיפה הארוך.]]
'''נוף מחלון בלה-גרא''' הוא שמו של ה[[צילום|תצלום]] הראשון ב[[היסטוריה]] ששרד, אותו צילם הממציא [[צרפת|הצרפתי]] [[ניספור נייפס]], ככל הנראה בשנת [[1826]] או [[1827]]. בתצלום נראה הנוףנוף שנשקף מחלון הסטודיו של נייפס ב[[לה-גרא]]. בספרי היסטוריה של הצילום בצרפתית מכונה התמונה בשם אחר: "Paysage à Saint-Loup-de-Varennes" ("נוף בסן-לו-דה-וארן").
 
התצלום, בגודל 16.5X20.5 ס"מ, נעשה בשיטה שהמציא נייפס, שאותה כינה "הליוגרפיה" (Heliography, רישום-שמש). נייפס עסק בניסויים בחומרים רגישים ל[[אור]] מאז [[1816]], והמציא [[תמיסה|תמיסות]] שונות שמגיבות לקרני [[השמש]]. לשם הכנת תצלום זה הכין לוח [[פיוטר|פְּיוּטֶר]] (סוג של [[מתכת]]) ממורק שנמשח בתמיסת [[ביטומן]] (bitumen of Judea - סוג של זפת). את הלוח הניח בגב [[קמרה אובסקורה]] בעלת [[עדשה]] דּוּ-קְעוּרָה, וחשף אותו לאור במשך למעלה משמונה שעות; הביטומן התקשה באזורים שנחשפו לאור. לאחר החשיפה נשטף הלוח בעזרתבאמצעות שמן [[לבנדר]] ו[[נפט]], שהמיסו את הביטומן באזורים שלא נחשפו לאור ולכן לא התקשו. התוצאה שהתקבלה הייתה תמונה פוזיטיבית קבועה ויחידאית (בלתי ניתנת לשכפול). רבים אחרים לפני נייפס ניסו לקבע את הדימוי שנוצר בגב הקמרה-אובסקורה, אך הדימויים שייצרו היו נגטיביים על-פי-רוב (האזורים הבהירים במקור הפכו לשחורים בדימוי), וחמורוגרוע מכך - הם נעלמו מיד כשהוצאו מהקופסא החשוכה ונחשפו לאור. נייפס היה הראשון שהצליח לקבע את הדימוי.
 
התצלום קשה לקריאה ואינו ברור. רואים בו מצד שמאל את עליית הגג של בית-יונים, ומצד ימין אגף של ביתו של נייפס. במרכז נראה גגו המשופע של אסם, ומאחוריו [[עץ (צמח)|עץ]].
 
נייפס הגיעההגיע ל[[אנגליה]] עם תצלומו בשנת 1827, במטרה לעניין את [[החברה המלכותית]] בהמצאתו, ובתקווה למצוא לה מממנים. ניסיונותיו לא עלו יפה והוא חזר מאוכזב ל[[צרפת]], כשהוא מותיר את הדימוי הייחודי אצל מארחו, ה[[בוטניקה|בוטניקאי]] פרנסיס באואר (''Bauer''). על גב התצלום רשם באואר: "הליוגרפיה. תוצאות מוצלחות ראשונות שהושגו על-ידי הפעולה הספונטנית של האור על-ידי האדון נייפס משלון-סור-סון. 1827". התמונה עברה ידיים רבות, הוצגה בתערוכה פומבית ב-1898 בטרם נשתכחה על ידי בעליה האחרונים ונעלמה. התצלום, שנזנח במזוודה, התגלה מחדש באנגליה, ב-[[15 בפברואר]] [[1952]] על ידי חוקרי תולדות הצילום, הלמוט ואליסון גרנסהיים (Gernsheim), שרכשו את התמונה עבור אוסף הצילום שלהם. הלמוט גרנסהיים תיארך את הצילום ל-4 ביוני - 18 ביולי 1827.
[[תמונה:First_photo.jpg|שמאל|ממוזער|250px|רפרודוקציה ללא ריטוש של ההליוגרפיה "נוף מחלון בלה-גרא"]]
 
גרנסהיים ניסה לצלם רפרודוקציה של התצלום הישן, שכן את התמונה לא ניתן היה להעתיק או לשכפל (היא נעשתה ללא כל נגטיב), אך גילה שהדבר כמעט בלתי אפשרי. לוח המתכת הממורק, עליו צולמה התמונה, שיקף כבראי את המצלמה שהוצבה מולו. העיתון "טיים" (Time), צוות מ[[הגלריה הלאומית (לונדון)|הגלריה הלאומית]] ב[[לונדון]] ויועצים ממעבדת המחקר של [[קודאק]] (Kodak) ניסו אף הם להגיעליצור לרפרודוקציהרפרודוקציה דומה של התצלום המקורי אך ללא הצלחה. התוצאה המרבית אליה הגיעו הייתה עדיין מעוותת ושונה במידה ניכרת מהמקור. לפיכך החליט גרנסהיים לרטש בעצמו את תצלום הרפרודוקציה בעזרת צבעי מים, ואת התוצאה שקיבל תיאר בעצמו כ"דומה רק בקירוב למקור" (Batchen, ''Burning with Desire'', p. 127). אםעם זאת, פרסם גרנסהיים את הרפרודוקציה המצוירת פרסם גרנסהיים במאמרים וספריםובספרים על תולדות הצילום שפרסם, וציור/צילום זה שב והופיע כמעט בכל ספרי ההיסטוריה של הצילום מאז (כולל הרפרודוקציה המובאת בדף זה).
 
ב-[[1963]], לאחר שהארי רנסום (Ransom) רכש את אוסף גרנסהיים עבור [[אוניברסיטת טקסס]], הועבר התצלום לאוניברסיטה, ושם הוא מוצג כיום במסגרתו המקורית ותחת תאורה מיוחדת. המרכז למחקר במדעי-הרוח על-שם רנסום, אשר מחזיק בבעלות על התצלום כיום, כפוף להסכם עם גרנסהיים, לפיושלפיו אין לספק כל רפרודוקציה אחרת של ההליוגרפיה של נייפס מלבד ציור-המים הנזכר-למעלה לעיל. חוקר תולדות הצילום באומונט ניוהל (Newhall) פרסם ללא רשות את הרפרודוקציה הלא-מתוקנת במהדורה משנת [[1982]] של ספרו ''The History of Photography''.
 
==לקריאה נוספת==