מדינה אחת, שתי שיטות – הבדלי גרסאות

 

בשנת [[1984]] העלה [[דנג שיאופינג]] הצעה להחיל את עקרון "מדינה אחת - שתי שיטות" במהלך משא ומתן עם ראש ממשלת [[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] [[מרגרט תאצ'ר]] על עתידן של המושבות כאשר חוזה החכירה של בריטניה על [[הטריטוריות החדשות]] ו[[קאולון]] יפוג בשנת [[1997]]. על–פי הצעתו של דנג, עם איחוד האזורים תחת שלטון סיני, יוכלו הונג קונג ומקאו להמשיך ולפעול על פי השיטה ה[[קפיטליזם|קפיטליסטית]] ולשמר מידה רבה של אוטונומיה למשך חמישים שנה נוספות אחרי האיחוד, והשיטה ה[[סוציאליזם|סוציאליסטית]] הנוהגת בסין גופא לא תמומש בהם. הצעה זו התקבלה על–ידי הבריטים ואושררה במשותף ב[[הצהרה המשותפת בריטניה-סין]]. הסדר דומה הוחל ביחס למקאו.

ערב האיחוד ואחריו הובעה דאגה מצד רבים בנוגע להצלחת השיטה, במיוחד בתחומים של [[זכויות אזרח]]. כיום, הדעה המקובלת היא כי למרות שישנם חיכוכים סביב נושא זה, וישנה מידה מופרזת של השפעה לממשלת סין על הליכים פרלמנטריים בהונג קונג, ההסדר נשמר במידה מרובה, במיוחד בכל הקשור לאוטונומיה הכלכלית של האזורים.

 

 

[[קטגוריה:הרפובליקה העממית של סין]]

[[קטגוריה:הונג קונג]]

 

[[en:One country, two systems]]