תיאבון – הבדלי גרסאות

כשמגיעה שעת הארוחה, מתקבלים גירויים רבים המוכרים לאורגניזם היטב מארוחות קודמות. ההיפותלמוס מקבל איתותים מ[[חוש]] ה[[מערכת הראייה|ראיה]], ה[[שמיעה]] ובעיקר ה[[ריח]] וה[[טעם]], שמעוררים את תגובות הרפלקס המותנה. ריחות של מאכלים לא מוכרים לא יעוררו תיאבון עד שמערכת העצבים לא תלמד לקשר אותם לאוכל רצוי<ref>יש הבדל בין התגובה לטעם לתגובה לריח מזון. ישנן עדויות ממחקר מוח לכך שטעם מתוק מעורר משיכה וטעם מר מעורר דחיה גם במאכלים לא מוכרים (רפלקס לא מותנה). אבל בעוד שתפיסת הטעם מבססת על הכרת מספר קטן של משפחות חומרים שכל אחת נקשרת לרצפטור אחד מ4 הרצפטורים של [[פקעיות הטעם]] (מתוק, מלוח, מר או חמוץ) הרי מערכת זיהוי הריח מורכבת בהרבה. ניתן להבחין בכ10,000 ניחוחות באמצעות 900 גנים המקודדים לרצפטורים שונים (נראה שזהוי של חומר מסוים נובע מקישור שלו לכמה רצפטורים). ריחות שנחקרים נחשפו אליהם בצמוד לטעימת סוכר הביאו להתניית תיאבון בעוד שאותם ריחות לא גרמו התניה כזו כאשר לוו בטעימת קווינון מר. </ref> (כלומר עד שתיווצר [[התניה קלאסית|התניה]]).