הבדלים בין גרסאות בדף "משבר אתיופיה"

נוספו 22 בתים ,  לפני 12 שנים
מ
עריכה קלה
מ (תיקונים)
מ (עריכה קלה)
'''משבר אתיופיה''' היה משבר דיפלומטי שאירע לפני [[מלחמת העולם השנייה]], במסגרת הסכסוך בין [[איטליה]] לבין [[אתיופיה]] (שהייתה ידועה אז באירופה בשם "אביסיניה"). המשבר חשף את חולשתו של [[חבר הלאומים]] ועודד את איטליה לכרות ברית עם גרמניה.
 
איטליה ואתיופיה היו שתיהן חברות בחבר הלאומים, שהיו לו חוקים נגד תוקפנות. לאחר תקרית הגבול ב[[העימות בוואלוואל|וואלוואל]] שאירעה בין המדינות ב-[[1934]], פנתה [[אתיופיה]] לחבר הלאומים לתיווך, אך תגובת הארגון לא הייתה אפקטיבית.
 
למעשה, אומות רבות עבדו בנפרד מחבר הלאומים כדי לשמור את איטליה כבעלת בריתם. מעט לאחר פניית האתיופים לתיווך, נפגש [[משרד החוץ|שר החוץ]] ה[[צרפת|צרפתי]], [[פייר לאוואל]], עם ראש ממשלת איטליה, [[בניטו מוסוליני]], ראש ממשלת איטליה, ב[[רומא]] והם חתמו על [[ההסכם הצרפתי-איטלקי]] בינואר [[1935]]. ההסכם נתן לאיטליה חלקים מ[[סומלילנד הצרפתית]] (כיום [[ג'יבוטי]]), הגדירההגדיר מחדש את מעמדם של האיטלקים ב[[תוניסיה]] (שהייתה אז בשלטון צרפת), ובעיקר נתן לאיטלקים יד חופשית בעימות עם [[אתיופיה]]. בתמורה לכך, קיוו הצרפתים לתמיכה איטלקית נגד התוקפנות של [[גרמניה הנאצית]].
 
לא הייתה התנגדות בינלאומית רבה למוסוליני כאשר שלח מספרים גדולים של חיילים לשתי קולוניות של איטלהאיטליה, [[אריתריאה]] (שגבלה באתיופיה מצפון) ול[[סומלילנד האיטלקית]] (שגבלה באתיופיה מדרום-מזרח).
 
בריטניה אכןאמנם ניסתה להרגיע את המתיחות בנקודה מסוימת, ולשם כך שלחושלחה את [[אנתוני אידן]] כדי לתווך ולהשיג שלום. מאמציו נכשלו, כיוון שמוסוליני היה נחוש לכבוש את אתיופיה. לאחר מכן הכריזה בריטניה אמברגו נשק על איטליה ואתיופיה כאחד. רבים מאמינים שעשתהשהטילה זאתאת האמברגו גם על אתיופיה כיוון שאיטליה הייתה מחשיבה סיוע לאתיופיה כמעשה בלתי ידידותי. בריטניה אף פינתה את אוניות המלחמה שלה מ[[הים התיכון]], ובכך הקלה על איטליה לפעול ללא הפרעה.
 
זמן קצר לאחר ש[[חבר הלאומים]] ניקה את שני הצדדים מאשמה בתקריתבעימות וואלוואלבוואלוואל, תקפה איטליה את אתיופיה ובכך החלה את [[המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה]]. חבר הלאומים הגיב בגינוי התקיפה והטילובהטלת [[סנקציות כלכליות]] על איטליה. עם זאת, הסנקציות לא כללו חומרים חיוניים כגון [[נפט]], ולא בוצעו על ידי כל החבריםהמדינות החברות בחבר הלאומים. [[בריטניה]] ו[[צרפת]] לא נקטו בצעדים משמעותיים נגד איטליה (למשל, לא חסמו את [[תעלת סואץ]] לתנועת אוניות איטלקיות).
 
אפילו [[פשע מלחמה|פשעי מלחמה]] שביצעה איטליה, כגון שימוש בנשק כימי וטבח של אזרחים, לא שינו בהרבה את עמדתו הפסיבית של חבר הלאומים בנוגע למחמה.
 
בדצמבר 1935 גיבשו [[סמואל הור]], שר החוץ הבריטי, ו[[פייר לאוואל]], ראש ממשלת צרפת, הסכם סודי, [[הסכם הור-לאוואל]], שלפיו תסתיים המחלמה אך איטליה תוכל לשלוט בחלקים גדולים באתיופיה. מוסוליני הסכים לתוכנית, אך כאשר היא דלפה לתקשורת התעוררה בבריטניה ובצרפת מחאה ציבורית. הור ולאוואל הואשמו בבגידה באתיופים, ושניהם התפטרו. התוכנית בוטלה, אך התפשטה התחושה שבריטניה וצרפת לא התייחסומתייחסות ברצינות לעקרונות חבר הלאומים. לאחר ביטול התוכנית, המלחמה המשיכה המלחמה, ומוסוליני פנה ל[[אדולף היטלר]] לתמיכה.
 
מעט לאחר שאיטליה כבשה את בירת אתיופיה, [[אדיס אבבה]], ומיזגה את אתיופיה עם שאר הקולוניות שלה (תוך הכרזה על כינון [[מזרח אפריקה האיטלקית]]), בוטלו כל הסנקציות של חבר הלאומים.