פרשת השרופים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 7:
בבוקרו של יום [[2 ביולי]], בשעה 8 בבוקר, הקימה קבוצה קטנה של פעילים מחסום רחוב בשכונת לוס נוגאלס (Los Nogales) שב[[רובע התחנה המרכזית]] (Estación Central). הקבוצה הייתה מצויידת בחמישה [[צמיג]]ים ישנים, מספר [[בקבוק מולוטוב|בקבוקי מולוטוב]] ובמיכל [[דלק]]. הקבוצה אותרה בידי [[פטרול]] של חיילי [[צבא צ'ילה|צבא]] שעסקו בפינוי מחסומים באזור שדרת הגנרל ולסקס (General Velásquez). חברי הקבוצה נמלטו אולם שניים מהם, רודריגו רוחאס דה נגרי (Rojas De Negri), [[צלם (מקצוע)|צלם]] כבן 19 ובן למשפחת [[גלות|גולים]] [[פוליטיקה|פוליטיים]] מאימת הרודנות של [[אוגוסטו פינושה]], וכרמן גלוריה קינטאנה (Quintana), [[סטודנט]]ית ל[[הנדסה]] ב[[אוניברסיטת סנטיאגו]] כבת 18, נתפסו בידי הפטרול שהורכב משלושה [[קצין|קצינים]], חמישה [[מש"ק]]ים ו-17 חיילים, תחת פיקודו של [[סגן]] פדרו פרננדס דיטוס (Fernández Dittus).
 
לפי גרסת חיילי הפטרול נשברו בשגגה כמה מבקבוקי המולוטב שנשאו רוחאס וקינטאנה בעת המעצר ואלו הביאו להצתתם הבלתי מכוונת של השניים. לפי גרסתה של קינטאנה, היחידה ששרדה את ההצתה, היכו חיילי הפטרול את שני העצורים באורח קשה ולאחר שהספיגו אותם בדלק - הציתו אותם והעלו אותם באש. ידוע בוודאות כי לאחר המעשה, בעוד רוחאס וקינטאנה שרופים ומחוסרי הכרה, עטפו אותם חברי הפטרול ב[[שמיכה|שמיכות]], העמיסו אותם על [[רכב]] [[צבא]]י והשליכו אותם להמתין למותם בתעלת השקייה באיזור מבודד המרוחק כ-20 [[קילומטר]]ים מחוץ לעיר. השניים נמצאו בידי מספר [[חקלאי]]ם, שהודיעו על כך ל[[משטרה]], אשר העבירה אותם ל[[בית חולים]].
 
מצבו של רוחאס היה אנוש. הוא סבל מ[[כוויה|כוויות]] מדרגה שניה ושלישית בכ-90% מגופו, מ[[צלע]]ות ומ[[לסת]] שבורה ו[[ריאה|ריאתו]] התמוטטה. הוא שרד ארבעה ימים נוספים ונפטר ב-[[6 ביולי]] [[1986]]. קינטאנה סבלה מכוויות מדרגה שניה ושלישית בכ-62% מגופה ומ[[שן|שיניים]] שבורות ולאחר שהתנדנדה בין חיים ומוות מספר שבועות נשארה בחיים. לאחר טיפולים ארוכים בצ'ילה וב[[קנדה]] עדיין סובלת קינטאנה מ[[צלקת|צלקות]] המעוותות את חזותה החיצונית.