שנג'ן – הבדלי גרסאות

בשנת [[331]], בתקופת שלטונה של [[היסטוריה של סין#ג'ין, שש עשרה הממלכות והשושלות הדרומית והצפונית: התקופה האפלה של סין|שושלת ג'ין המזרחית]], הוקמה נציבות [[דונגגוואן|דוֹנְגגְווָאן]] (Dongguan) כמינהלת ששת שטחי המדינות שמכסים כיום את דונגוואן, שנג'ן והונג קונג. בירת הנציבות הייתה ב[[נאנטואו|נָאנְטוֹאוּ]] (Nantou) שבמדינת [[באו'אן|בָּאו'אָן]] (Bao'an). הנציבות בוטלה בשנת [[590]] ומדינת באו'אן נכנסה תחת שלטון נציבות נאנחאי, כשעיר המחוז היא נאנטואו שבשנג'ן. בתקופת שלטון [[היסטוריה של סין#שושלת סונג ושכנותיה הצפוניות, ליאו וג'ין|שושלת סונג]] הפכה נאנטואו למוקד חשוב ביותר במסחר הימי שבדרום סין. ונודעה גם בזכות ה[[מלח בישול|מלח]] וה[[תבלין|תבלינים]] שייצרושיוצרו בה, ובתקופת שושלת יואן - גם בזכות ה[[פנינה|פנינים]] שהיו מפיקיםשהופקו שם.

הקמתעליית [[שושלת מינג]] לשילטון פתחה דף חדש בתולדות שנג'ן. ב-[[1394]] קמו בה בסיסי הצבא של דונגגוואן ושל [[דאפנג|דָאפֶּנְג]] (Dapeng) באזור נאנטואו, וב-[[1594]] הוקם בה בסיס חיל הים, על חצי האי [[נאנשאן|נָאנשָׁאן]] (Nanshan). בשנת [[1573]] הוקם פלך חדש בשם שִׂין-אָן (Xin'an) באזורים המוכרים כיום כשנג'ן וכהונג קונג, תוך הרחבת הבסיס הצבאי של דונגגוואן ועיר המחוז נאנטואו.

בתחילת ימי [[שושלת צ'ינג]] שונו גבולות הפלך. שני שלישים משטחי פלך שינ-אן הפכו באופן זמני לחלק מדונגגוואן. רק ב-[[1669]] הוקמה נציבות שינ'אן מחדש וב-[[1684]] חזרו למקומם הגבולות הקדומים.

במהלך [[מלחמת סין-יפן השנייה|מלחמת ההתנגדות מול יפן]] נכבשה נאנטואו בידי פלוגות יפניות, והממשל הועבר באופן זמני לדונגגוואן ב-[[1938]]. ב-[[1953]] הועברה עיר המחוז לעיירה שנג'ן, מרחק עשרה קילומטרים מנאנטואו. כיוון שקו קאולון - קנטון ([[KCR]]) עוברעבר דרך שנג'ן, בחרו אנשים רבים להתגורר בה, והדבר גרם לפריחה ולשגשוג של התעשייה והמסחר במקום. במרץ 1979 החליטה ממשלת סין להכליל את העיר שנג'ן תחת מנהל מחוז גואנגדונג ונציבות הויאנג.

במאי [[1980]] חל מפנה, אז הכריזו [[המפלגה הקומוניסטית של סין]] ומועצת המדינה על שנג'ן כעל "אזור כלכלי מיוחד". [[הקונגרס הלאומי של העם]] אישר את הפיכת שנג'ן לאזור כלכלי מיוחד. הבחירה בשנג'ן הייתה במטרה למשוך משקיעים זרים מ[[הונג קונג]], עקב הקרבה התרבותית והלשונית של יושבי שתי הערים. שנג'ן הפכה לאחת הערים הגדולות בכל אזור ה[[דלתא]] של [[נהר הפנינה]] ולאחת מערי הייצור הבסיסי של העולם כולו. במרץ 1981 קיבלה שנג'ן מעמד של עיר תת-מחוזית כשל גואנגג'ואו. ב-1989 הוכרזו ארבעה ממועצותיה של שנג'ן כ[[אזור כלכלי מיוחד]], מעמד המקנה להם יותר זכויות, לדוגמה היתר ל[[השקעה|השקעות זרות]] ול[[סחר חופשי]]. <small>ראו עוד בסעיף [[שנג'ן#כלכלה|כלכלה]].</small>

לואוהו, במרכז שנג'ן ועל גבול [[הונג קונג]], נודענודעת כמרכז מסחרי ופיננסי. שטחושטחה 78.89 קמ"ר. פוטיין, בובה שוכן המנהל העירוני, הואהיא לבה של שנג'ן, ומשתרעומשתרעת על פני 78.04 קמ"ר. 167.05 קמ"ר של תעשיית [[היי טק]] מסועפת במערב שנג'ן, מכונים נאנשאן. בצפון-מערב ובצפון-מזרח נמצאים באואן (712.95) ולונגגאנג (844.08). ינטיין (71.83) ידועה בעיקר בזכות הלוגיסטיקה שלה [http://english.sz.gov.cn/gi/200509/t20050929_475.htm]. נמל יאנטיין הוא הנמל השני העמוס ביותר בסין, והרביעי בעולם כולו (זה שלוש שנים ברציפות) [http://www.hafen-hamburg.de/en/mafo/mafo.php].

העיר נמצאת על הגבול עם [[הונג קונג]], שחוצה את הנהרות [[סאם צ'אן]], ושא טאו קוק. 160 קילומטרים מזרחית ל[[גואנגג'ואו]], 70 [[ק"מ]] דרומית לעיר התעשייתית דונגגואנגדונגגוואנג, ו-60 ק"מ מערבית ל[[ג'וחאי]].

הפיכתה של שנג'ן לאזור פיתוח כלכלי, גרמה להתנגשויות מסוימות בין איכות החיים של תושביה, לתעשייה ההולכת ומתפתחת. ריבוי המפעלים באזור גרם בהכרח ל[[זיהום הסביבה|זיהום סביבתי]] רציני. בעיות אלו הפכו ברורות יותר בשנות התשעים, אז הוחל במאמץ לשפר את איכות האוויר. ראשית היה נחוץ ליצור איזון מתקבל על הדעת, בין ההתפתחות התעשייתית והסביבהואיכות הסביבה. הוחלט להגן על פני העיר על ידי הפיכתולהפוך את הפעולההפעילות התעשייתית למתחשבת יותר בתושבים. אףכך הוחלט להגדיל את אזורי ההתיישבות במאמץ לשפר את המערכת האקולוגית. שנית הוחלט לכבד יותר צרכים עירוניים, נבנו תיאטראות, ספריות ומרכזי ספורט לתושבים. החלו להבנות מבני תרבות דוגמת "גלריית שאניו'ה". נבנו אזורים עם מרכזי פעילות חברתית, שכללו פעילויות לנוער, חדרי מוזיקה, ושאר מרכזי בריאות, דת, חינוך, ותרבות. בשלישית הוחלט להקים מרכזי קניות, באזרים, ורחובות שוק. ואף הועלו תכניות ליפות את פני העיר על ידי הוספת עצים ואורות בשדרות בעיר.