מודל MWC – הבדלי גרסאות

בביוכימיה המודל MWC ׁ(הידוע גם כמודל המותאם או כמודל הסימטרי) מתאר שינוי אלוסטרי ביחידת משנה של חלבון. מודל זה הוצע על ידי ג'ין פייר ציינג'וס בהתבססותו על ניסוייו כדוקטורנט, ותואר על ידי גייכוס מונוד, ג'פרי וייאם וג'ין פייר ציינג'וס.מודל זה עומד בניגוד למודל הרציף.הרעיון המרכזי של המודל הוא שהחלבונים מבוקרים, כמו אנזימים ורצפטורים, נמצאים במצבי המרה שונים בהיעדרות של וסת-רגולטור. היחס בין מצבי ההמרה השונים נקבע על ידי איזון תרמי. הרגולטורים מסיטים את שיווי המשקל ממצב אחד למצב אחר. לדוגמא, מאקטב ייצב את הקונפורמציה הפעילה יותר, נראה שהמאקטב הוא זה שגורם לשינוי הקונפורמציה. מעקב, לעומת זאת יסיט את שיווי המשקל של החלבון לקונפורמציה הפחות פעילה.אחד מהמאפיינים המכריעים במודל הוא ההפרדה בין מצב הקישור של חלבון(אחוז החלבונים הקשורים לרגולטור) ומצב הפעילות שלו (אחוז החלבונים שנמצאים במצב פעיל). במודלים אחרים של התאמה מושרת שתי מצבים אלו (קישור ופעילות) זהים. במודל ההיסטורי, כל יחידת אלוסטרית יכולה להימצא בשני מצבי קונפורמציה שונים- האות R שמציינת מצב נינוח, רפוי אשר לו אפניות גבוהה יותר לליגינט. ומנגד לו האות T מציינת מצב מתוח, בעל הפניות נמוכה לליגנט.במודל זה סך כל המולקולה ,כלומר, כל תתי יחידת חייבים להיות באותו המצב. כל תתי היחידות חייבות להיות או במצב R או במצב T. תתי יחידות במצבים שונים אינם מורשים על פי המודל. קישור הליגנט לתת יחידה אחת יסיט את שווי המשקל של כל החלבון למצב הR.המודל מסביר עקומת גידול סיגמואידלת , כך ששינוי בריכוז הליגנט בטווח קצר יוביל להגברה משמעותית ביחסי המולקולות הנמצאות במצב R דבר שיגרום לקישור גבוה של הליגנט לחלבון. המודל MWC הוכח כמאוד פופולארי באנזימולוגיה ובפרמקולוגיה, למרות שנראו מקרים בהם היה חוסר התאמה. הדוגמא המוצלחת ביותר להצלחת מודל זה היא הויסות (רגולציה) של תפקוד ההמוגלובין.