הבדלים בין גרסאות בדף "שדה קלט"

הוסרו 2 בתים ,  לפני 11 שנים
מ
בוט החלפות: על ידי; מצויד;
מ
מ (בוט החלפות: על ידי; מצויד;)
במערכת זו, שדות הקלט הם אזורים ב[[עור]] או באיברים פנימיים. לסוגים מסוימים של [[תאי חישה-מכנית]] (mechanoreceptors) (למשל טמפרטורה או [[לחץ]]) יש שדות קלט גדולים, בעוד שלאחרים יש שדות קלט קטנים יותר.
 
שדות קלט גדולים מאפשרים לתא לגלות שינויים על-פני שטח נרחב יותר, כלומר מקנים לו רגישות גבוהה יותר. בהקשר זה, "רגישות" היא מידת היכולת לחוש במגע כלשהו, אבל במחיר של חישה מדויקת פחות וחדה פחות, כאן "חדות" היא היכולת לקבל יותר פרטים של העצם שאיתו נוצר מגע. למשל, אצבעות, שדרושה להן יכולת לגלות פרטים עדינים בעצם, מאוכלסות בצפיפות על- ידי מספר רב של תאי חישה מכנית, בעלי שדות קלט קטנים, בעוד שב[[גב]] וב[[רגל]]יים, למשל, יש מספר קטן יותר של תאי חישה, שלהם יש שדות קלט גדולים. לתאי חישה בעלי שדות קלט גדולים יש בדרך-כלל "נקודה חמה" (hot spot), שהיא מקום בשדה הקלט (על פי רוב - במרכז, ישירות מעל תא חישה נתון) שבו הפעלת גירוי מייצרת את התגובה החזקה ביותר.
 
==שדות קלט במערכת הראייה==
של [[פוטנציאל פעולה|פוטנציאלי פעולה]] שלו. קודקוד החרוט נמצא במרכז ה[[עדשה]] ובסיסו נמצא באינסוף במרחב הראייה (למעשה - במרחק גדול מאוד מהעין). מקובל לתאר שדות קלט ראייתיים בשני ממדים (למשל, בתור מעגלים, ריבועים או מלבנים), אבל אלה מתארים רק פרוסות מישוריות שמופיעות על המסך שעליו מציג החוקר את הגירוי, לא מרחב שדה הקלט כולו. במקרה של [[נוירונים דו-עיניים]] (binocular neurons) ב[[קליפת המוח הראייתית|קליפה הראייתית]] (visual cortex), שדות קלט אינם משתרעים עד לאינסוף (מבחינה אופטית, הכוונה היא בקירוב למרחק גדול מאוד מהעין). במקום זאת, הם מוגבלים להיות בתוך מרחק מסוים מבעל החיים, או מהנקודה שבה מקובעות העיניים (ראו [[שטח פאנום]], Panum's area).
 
שדה הקלט מזוהה לעתים קרובות כאזור הרשתית שבו פעולת האור משנה את קצב הירי של הנוירון. ב[[תא גנגליון|תאי גנגליון]] ברשתית העין (ראו להלן), שטח זה ברשתית כולל את כל התאים קולטי האור מעין אחת, הקשורים לתא גנגליון מסוים דרך [[תא דו-קוטבי|תאים דו-קוטביים]], [[תא אופקי|תאים אופקיים]] ו[[תא אמקרין|תאי אמקרין]]. בנוירונים דו-עיניים בקליפה הראייתית, יש להגדיר את השטח המתאים בשתי הרשתיות (אחת בכל עין). על אף ששטחים אלה ניתנים למיפוי בכל עין בנפרד, על- ידי סגירתה של האחת או האחרת, ההשפעה הכוללת על קצב הירי מתגלה רק כששתי העיניים פקוחות (ההשפעה הכוללת איננה סכום ההשפעות הבודדות).
 
הובל וויזל (Hubel & Wiesel) קידמו את התאוריה שלפיה שדות קלט ברמה אחת של מערכת הראייה נוצרים על- ידי הקלט המגיע מתאים ברמה נמוכה יותר במערכת. בדרך זו, שדות קלט קטנים ופשוטים יכולים להצטרף וליצור שדות קלט גדולים ומורכבים יותר. תאורטיקנים מאוחרים יותר הרחיבו ארגון היררכי פשוט זה, בכך שאפשרו לתאים ברמה אחת של מערכת הראייה להיות מושפעים מתאים ברמות גבוהות יותר באמצעות [[מעגל משוב]].
 
מופו שדות קלט לכל הרמות של מערכת הראייה, מתאים קולטי-אור, לתאי גנגליון ברשתית, לתאים ב[[גרעין הברך הצידי]] (גב"ץ, lateral geniculate nucleus), לתאים בקליפת המוח הראייתית ולתאים ב[[אזורי הראייה האקסטרסטרייטיים]] (extrastriate visual areas).
:ה. הקטנת העירור של תא גנגליון (היפרפולריזציה) מקטינה את המתח שעל קרומית התא שלו, וקצב הירי (קצב יצירת פוטנציאלי פעולה) שלו פוחת (השפעה מעכבת).
 
ישנם שני סוגים של תאים דו-קוטביים ושל ת"גים: מרכז-'דולק' (ON-center) ומרכז-'כבוי' (OFF-center). ההבדל הבסיסי בין שניהם נעוץ בעובדה שכל סוג מצויידמצויד בקולטן שונה ל[[גלוטמאט]], שהוא הנוירוטרנסימטור היחיד שתאים קולטי-אור משחררים, כשתוצאת קישורו לקולטן תלויה בסוג [[תעלת יונים|תעלות היונים]] שהוא פותח. גלוטמאט פועל כנוירוטרנסמיטר מעכב, כשהוא גורם לפתיחת תעלות שמביאות להיפרפולריזציה של התא. הפסקת שחרור גלוטמאט מעכבת את ההשפעה המעכבת של הנוירוטרנסמיטור על התא הדו-קוטבי, מה שגורם לעירורו. תוצאה הפוכה מתקבלת כאשר מגורים תאים קולטי-אור שנמצאים בהיקפו של ת"ג מסוג מרכז-'דולק'. על אף שהם מגיבים בהפחתת השחרור של גלוטמאט, הרי שכאן הוא פועל כנוירוטרנסמיטור מעורר, שפותח תעלות יונים שמביאות לדפולריזציה של התא, וכתוצאה – לעיכובו של התא הדו-קוטבי.
 
כשתאים קולטי-אור במרכזו של שדה הקלט של ת"ג מסוג מרכז-'דולק' (דרך תא דו-קוטבי מאותו סוג) מגורים על- ידי אור, הם מפסיקים לשחרר גלוטמאט לסינפסה, הדבר גורם לדפולריזציה של התא ולעירור שלו, ולבסוף - להגברת קצב הירי של תא הגנגליון שלו. לעומת זאת, עירור של תאים קולטי-אור באזור ההיקפי של שדה הקלט גורם לעיכוב התא הדו-קוטבי עקב היפרפולריזציה, וכתוצאה מכך להקטנת קצב הירי בתא הגנגליון שלו. לתא מסוג מרכז-'כבוי' יש בדיוק את התגובה ההפוכה (ראה איור). עירור של שני האזורים, בשני סוגי התאים, גורם לתגובה קלה (בשל אנטגוניזם, כלומר עיכוב השפעות הדדי של 'מרכז' ו'היקף' על תא הגנגליון אליו הם קשורים).
 
תא קולט-אור יכול ליצור סינפסות עם שני סוגי התאים הדו-קוטביים, וכך יש לו סינפסות בהן גלוטמאט פועל בצורה מעוררת וגם סינפסות בהן הוא פועל בצורה מעכבת. בסיכומו של דבר, תאים קולטי-אור שהם חלק משדות הקלט של ת"גים משני הסוגים, דרך תאים דו-קוטביים שמקשרים ביניהם, יכולים לעורר או לעכב נוירונים [[בתר-סינפטי|בתר-סינפטיים]] (postsynaptic) משום שהנוירוטרנסמיטור שהם משחררים, גלוטמאט, לסינפסות שלהם, יכול לפעול ליצירת דפולריזציה או היפרפולריזציה בהתאם לסוג התא.
 
ארגון של שדה קלט בצורה של מרכז-היקף מאפשר לת"גים להעביר מידע שאינו מתייחס רק לעצם עירורם של תאים קולטי-אור, אלא גם לשינויים באותות המגיעים למרכז ולהיקף של שדה הקלט שלו, מה שמאפשר להם להעביר מידע על ניגוד. גודלו של שדה הקלט קובע את [[תדירות מרחבית|התדירות המרחבית]] של המידע: שדות קלט קטנים מגורים על- ידי תדירויות מרחביות גבוהות, כלומר כאלה שכוללות מידע חזותי של פרטים עדינים בעצם; שדות קלט גדולים מגורים על- ידי תדירויות מרחביות נמוכות, כלומר אלה שכוללות פרטים גסים בעצם.
 
===ארגון שדות הקלט בגרעין הברך הצידי (גב"ץ)===
271,876

עריכות