מושבת מצורעים – הבדלי גרסאות

עדויות לקיומה של הצרעת בארץ ישראל ב[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|תקופה הביזנטית]] ניתן למצוא בשרידי עצמות [[נזיר|נזירים]] שנתגלו במדבר יהודה בכמה אתרים: בשרידי הכנסייה והמערה של מנזר מרטיריוס ב[[מעלה אדומים]]; במנזר [[יוחנן המטביל]] שבאתר [[קאסר אל-יהוד]] (סמוך ל[[בית הערבה]] הישנה); ובכמה ממנזרי [[מדבר יהודה]], בהם התגלו עקבות צרעת בשלדי נזירים. זאב ארליך (ז'בו) מ[[בית ספר שדה]] [[עפרה]] טוען <ref>[http://www.makorrishon.net/show.asp?id=19682 מוסף 'שבת' של מקור ראשון על פרשת מצורע, 21.4.07]</ref> כי ממצאים אלה מלמדים אולי שבתקופה זו היו שראו במחלת הנסן 'צרעת', המחייבת 'שילוח אל מחוץ למחנה', ולכן נמצאו נגועים אלה במדבר, לקיים את דברי הכתובים "כָּל-יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ, יִטְמָא--טָמֵא הוּא: בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ." (ויקרא יג, מ"ו), "צַו, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וִישַׁלְּחוּ מִן-הַמַּחֲנֶה, כָּל-צָרוּעַ וְכָל-זָב; וְכֹל, טָמֵא לָנָפֶשׁ." (במדבר ה, ב'). כן הוא מזהה [[רצפת פסיפס]] שהתגלתה ב[[הרצליה]] ובה הכתובת: "תרחם נא הממלכה על הצנועים ועל האומללים ועל החולים שבבית זה" כהוכחה למושבת מצורעים במקום.

 

 

בשלהי [[התקופה העות'מאנית]] פעלה מושבת מצורעים בתוך העיר העתיקה, בצמוד לחומה הדרומית ליד [[שער ציון]] (בתחומי גן התקומה של ימינו). המצורעים התגוררו שם בבקתות עלובות, שדלתיהן פנו אל החומה ולא אל הרחוב. הם התחתנו רק בינם לבין עצמם, ונחשבו לאחת הקהילות האומללות ביותר בעיר. ב-1875 הורחקה המושבה באופן סופי מהעיר ונדדה סמוך ל[[עין רוגל]] דרומית ל[[כפר השילוח]], למקום שנקרא בפי ערביי ירושלים בשם 'בית אלמסאכין', כלומר בית המסכנים. כיום מזוהה המקום במבנה צר וארוך, הניצב בשולי כפר [[סילואן]].