מחנה ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Daniel Baranek (שיחה | תרומות) מ fix image |
|||
שורה 15:
במרוצת המאה ה-19, תוך מאבקים קשים ומרים, נפרדו מן הספרדים בני עדות המזרח לארצותיהם השונות והתארגנו לפי ארצות מוצאם (מערבים, [[תימן|תימנים]], [[יהדות גאורגיה|גורג'ים]], [[כורדיסטן|כורדים]] וכו'). הם נשארו קשורים בהסכמים לעדת האם הספרדית אולם בהדרגה נותקו כמעט לחלוטין מן העדה.
בשנות השלושים של המאה ה-19 התרבו יהודי המערב בירושלים ונעשו ניסיונות ראשונים שלהם להתאגד באופן עצמאי. הם שלחו [[שד"ר|שד"רים]] (שליח דרבנן) ללא רשות לצפון אפריקה, בשנות ה-40 הם הסתמכו על תקדים ה[[אשכנזים]] והושפעו מהקמת הכולל הו"ד בסוף שנות השלושים ([[כולל הו"ד]], הולנד-דויטשלנד, היה הכולל הראשון שנפרד מעדת האשכנזים. הכולל הוקם ביוזמת יהודים שעלו מהולנד ומגרמניה). באמצע שנות הארבעים חתמו שני הצדדים (ראשי העדה הספרדית והמוגרבית) על הסכם שנקרא "שלום ירושלים".
ב-[[1854]] עלו לירושלים מ[[מרוקו]] הרב [[דוד בן שמעון]] (המכונה צוף דב"ש) ורבים מתלמידיו. גידולה המהיר של העדה הביאה להצלחת ההפרדה מן הספרדים וארגונה מחדש. ב-[[1860]] הגיע דב"ש להסכם ("פשר") הראשון, שקבע בפירוש את הפרדת העדות תוך קיום יחסי גומלין וזיקה הדדית בין המערביים לספרדים. הפשר כלל הסכם על חלוקת כספים מחו"ל והיתר לעדה לשלוח שד"רים משלה, כן מינוי ראש אב בית דין לעדה המערבית. לאחר שהנהיג את העדה בין [[1866]]-1860, החליט דב"ש להקים ועד לעדה המורכב מ-7 אנשים שיעזרו לו בתפקידו.
| |||