תקופת אשיקאגה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{היסטוריה של יפן}}
'''תקופת אשיקאגה''' (ב[[יפנית]]: 室町時代, נקראת גם: '''תקופת מוּרוֹמאצ'י''') היתה תקופה ב[[היסטוריה של יפן]] אשר החלה בערך בשנת [[1336]] והסתיימה ב-[[1573]]. בתקופה זו שלטה ב[[יפן]] [[שוגונות אשיקאגה|שוגונות מורומאצ'י]], אשר נוסדה בשנת 1336 על ידי שר הצבא שהפך ל[[שוגון]] מייסד השושלת, [[אשיקאגה טאקאוג'י]]. סיומה של התקופה הגיע עם סיומה של השושלת כאשר השוגון ה-15 [[אשיקאגה יושיאקי]] גורש בשנת 1573 מהבירה [[קיוטו]].
חלקה הראשון של התקופה (1336-1392) נקרא גם '''[[תקופת שתי החצרות הקיסריות]]''', על שם הפילוג בחצר הקיסרית שהביא לקיומן הבו-זמני של שתי חצרות מקבילות. חלקה המאוחר יותר של התקופה (מ-[[1467]] ואילך) נקרא גם '''[[תקופת סנגוקו|תקופת סנגוֹקוּ]]'''
== הבאקוּפוּ של אשיקאגה==
שורה 10:
== התפתחות כלכלית ותרבותית ==
במהלך תקופת אשיקאגה התחדשו היחסים בין יפן ל[[סין]] תחת שלטון [[שושלת מינג]], לאחר ששליטיה של סין חיפשו תמיכה במלחמתם כנגד שודדי הים היפנים שכונו באותה התקופה על ידי הסינים "'''וּואַקוֹ'''" (倭寇) ואשר הטילו מוראם על חופיה של סין. יושימיטסו, שרצה בחידוש היחסים עם סין כמו גם פטירת ממלכתו מהוואקו, הסכים לחידוש הקשרים עם סין, קשרים שנמשכו כמחצית המאה. בשנת [[1401]] הוא חידש את תשלום המיסים היפני לסינים ותיאר את עצמו באיגרות ששלח לקיסר סין כ"נתינך, מלך יפן". סחורות מיפן כדוגמת עץ, גופרית, נחושת חרבות ומניפות מתקפלות נסחרו תמורת משי, פורצלן, ספרים ומטבעות סיניים. סחר זה נתפס בעיני הסינים כתשלום מס מצד היפנים, אך האחרונים ראו בו סחר בריא ומועיל בלבד.
בתקופתה של שוגונות אשיקאגה נפוצה תרבות עממית חדשה, שנקראה תרבות מורומאצ'י, שהחלה במפקדות השוגונות בקיוטו וחילחלה לכל שכבות באוכלוסיה. ל[[זן|זן בודהיזם]] היה תפקיד משמעותי הן בהפצת האמונות הדתיות החדשות והן בהפצת הסגנון האמנותי החדש שיובא בעיקרו מסין והושפע מאוד מתקופות שושלות [[שושלת סונג|סונג]], [[שושלת יואן|יואן]] ומינג הסיניות. הקירבה של החצר הקיסרית למפקדת השוגונות בתקופת אשיקאגה יצרה עירוב מתמיד בין חברי המשפחה הקיסרית, אנשי החצר, הדאימיו השונים, סמוראים ונזירי זן, וכתוצאה מכך התאפשרה הפריחה התרבותית שהתאפיינה בכל תחומי האמנות: אדריכלות, ספרות, תיאטרון ה''נו'', סידור פרחים אומנותי, עיצוב גנים וטקסים שונים, ביניהם טקס התה.▼
▲בתקופתה של שוגונות אשיקאגה נפוצה תרבות עממית חדשה, שנקראה תרבות מורומאצ'י, שהחלה במפקדות השוגונות בקיוטו וחילחלה לכל שכבות באוכלוסיה. ל[[זן|זן בודהיזם]] היה תפקיד משמעותי הן בהפצת האמונות הדתיות החדשות והן בהפצת הסגנון האמנותי החדש שיובא בעיקרו מסין והושפע מאוד מתקופות שושלות [[שושלת סונג|סונג]], [[שושלת יואן|יואן]] ומינג הסיניות. הקירבה של החצר הקיסרית למפקדת השוגונות בתקופת אשיקאגה יצרה עירוב מתמיד בין חברי המשפחה הקיסרית, אנשי החצר, הדאימיו השונים, סמוראים ונזירי זן, וכתוצאה מכך התאפשרה הפריחה התרבותית שהתאפיינה בכל תחומי האמנות: אדריכלות, ספרות, תיאטרון ה'''נו''', סידור פרחים אומנותי, עיצוב גנים וטקסים שונים, ביניהם טקס התה.
=== שינטואיזם ===
פן נוסף בהתעוררות התרבותית בתקופת אשיקאגה היה העניין המחודש בדת ה[[שינטו]], שעל אף קיומה הרציף במאות שקדמו לתקופה, נחשבה לדת שניה במעלה ביפן לאחר ה[[בודהיזם]]. למעשה השינטו, שהייתה חסרת כתבי קודש ממשיים ותפילות סדורות, החלה לאמץ את הטקסים של זרם ה[[שינגון בודהיזם|שינגון]] בבודהיזם, ולמעשה נטמעה בבודהיזם כמעט לחלוטין. פלישת המונגולים ליפן שהתרחשה בסוף [[תקופת קאמאקורה]] (סוף [[המאה ה-13]]), העלתה מחדש בעם היפני את ההכרה בחשיבותן של הרוחות האלוהיות (ה'''קאמיקאזה'''), מאחר ותבוסת המונגולים נזקפה להתערבות של רוחות שכאלה. פחות מ-50 שנים לאחר הפלישה המונגולית החלו להופיע מחדש פרסומים העוסקים בחשיבות היותו של הקיסר צאצא של אלת השמש '''אמאטראסו''', תפיסה שקושרת מחדש את חצר המלוכה לאלי השינטו. למעט חיזוק מעמדו של הקיסר כאל עלי אדמות, סיפקו הפרסומים את השקפתה של השינטו על ההיסטוריה היפנית, שהאדירה את אלוהותם של כלל בני העם היפני, ואת עליונותה של יפן כלפי סין ו[[הודו]]. התפיסה הזו, שחיזקה את הרוח הפטריוטית של היפנים, הלכה והתעצמה והביאה, בתקופה שבין [[המאה ה-14]] ל[[המאה ה-17|מאה ה-17]], להפיכתה של השינטו לדת בעלת [[פילוסופיה]] ייחודית (שמבוססת על ה[[קונפוציוס|קונפוציזם]] והבודהיזם) ואשר מהווה את הדת המרכזית בקיסרות.
== הקשר עם המערב==
שורה 25 ⟵ 23:
ההשפעה [[נצרות|הנוצרית]] ביפן החלה עם הגעת הכמרים ה[[ישועים]], ובראשם הכומר פרנסיס חאוייר שהגיע לדרום קיושו בשנת [[1549]]. בין המומרים לנצרות באותה התקופה ניתן היה למצוא דאימיו וסוחרים שביקשו לשפר את המסחר שלהם על ידי קרבה גדולה יותר לאירופאים, כמו גם איכרים פשוטים. עד לשנת 1560, הפכה גם קיוטו למרכז חשוב של פעילות מיסיונרית ביפן, ובשנת 1568 נוסד הנמל בעיר [[נגסקי]] על ידי דאימיו נוצרי, נמל שהועבר בשנת 1579 לשליטתם של הישועים. בשנת 1852 כבר היו ביפן כ-150,000 מומרים (שני אחוזים מהאוכלוסיה באותה תקופה) וכ-200 [[כניסה|כנסיות]]. אולם, סבלנותה של שוגונות אשיקאגה כלפי ההשפעה הזרה החלה פוקעת לאור היות הנצרות סיבה לפירוד ופילוג בעם. האיסור על קיום מנהגי הנצרות הוטל לראשונה ביפן ב-1587 ובשנת 1597 החלו רדיפות גלויות של נוצרים בקיסרות. למרות שהמסחר עם האירופאים זכה לעידוד השוגונות כתמיד, הוא הוסדר כך שהנוצרים היו מוגבלים מאוד בקיסרות, ובשנת 1640 הפך מדיניות הדיכוי ושלילת הנצרות למדיניות לאומית
('''לפירוט על המדיניות האנטי-נוצרית ביפן ראו: [[תקופת אדו]]''')
[[en:
[[ar:فترة موروماشي]]
[[ja:室町時代]]
[[ru:Период Муромати]]
[[קטגוריה:יפן: היסטוריה|אשיקאגה]]
| |||