ניקומרורו – הבדלי גרסאות

בשנת [[1865]] הכריזה חברת [[ס. א. ויליאמס ושות']] (CA Williams & Co) מ[[ניו לונדון (קונטיקט)|ניו לונדון]] ב[[קונטיקט]] שב[[ארצות הברית]] על האי כשטח כלכלי של ארצות הברית בהתאם ל[[חוק איי הגואנו]]. בשנת [[1892]] עגנה [[אוניית הוד מלכותה קוראסאו]] באי והכריזה עליו כעל שטח [[הממלכה המאוחדת|בריטניה]]. בריטניה העניקה באותה שנה רישיון ליזם [[ג'ון ט. ארונדל]] לנטיעת עצי [[קוקוס]] באי. באי ישובו 29 מתיישבים מאיי הסביבה ומספר מבנים נבנו במקום לצרכיהם. ניסיון גידול דקלים זה נכשל בשל [[בצורת]] שפקדה את האטול בשנת [[1893]].

 

 

ב-[[1 בדצמבר]] [[1938]] הגיעה לאי [[משלחת החקר הבריטית לאיי האוקיינוס השקט]], במטרה לבדוק התכנות בניית שדה תעופה באי ל[[מטוס ימי|מטוסים ימיים]]. ב-[[20 בדצמבר]] הגיעו לאי מתיישבים מ[[איי גילברט]] במסגרת התוכנית ליישוב האיים. מחסור במי שתייה הקשה על יישוב האי ועל נטיעת עצי קוקוס. מספר [[באר מים|בארות]] נכרו באי ביוני [[1939]] ו-58 מתיישבים מאיי גילברט הגיעו אל האי (בהם 16 נשים ו-26 ילדים). באי התמקמה גם מפקדת [[התוכנית ליישוב איי פניקס]] בראשה עמד הקצין הבריטי [[ג'ראד גאלאגר]]. הכפר של המתיישבים הוקם בקצה המערבי של האי, דרומית למעבר העיקרי אל הלגונה. בכפר נבנו מספר רחובות. בין השנים [[1944]] - [[1945]] הייתה ל[[משמר החופים של ארצות הברית]] תחנה באי ובה 25 אנשי צוות.