עמק הריין המרכזי העילי – הבדלי גרסאות

לאחר [[חוזה ורדן]] בשנת [[843]] וחלוקת [[האימפריה הקארולינגית]], ניתנה הגדה השמאלית של הריין ל[[הממלכה הפרנקית האמצעית|ממלכה הפרנקית האמצעית]] בשליטת [[לותאר הראשון]], ואילו הגדה הימנית היתההייתה בתחומה של [[הממלכה הפרנקית המזרחית]] שנשלטה בידי [[לודוויג הגרמני]]. עם הכתרתו של [[קונרד השלישי, קיסר גרמניה]] ב-[[1138]] התפלגה השליטה בריין המרכזי העילי, והתחלקה בין ה[[בישוף|בישופים]] של [[קלן]], [[מיינץ]] ו[[טרייר]] ורוזני [[ריינלנד-פאלץ|פאלץ]]. בתקופה זו הוקמו כ-40 טירות לאורך הנהר בין בינגן לקובלנץ, ואלה היו לסמל של כוח ושימשו כתחנות מכס לאורך הציר המסחרי השוקק.

החל במאה ה-17 היה האזור לזירת מאבקים בין גרמניה ו[[צרפת]] וסבל מהם באורח קשה. בסוף [[המאה ה-18]] היתההייתה הגדה השמאלית של הריין המרכזי לחלק מ[[הרפובליקה הצרפתית]] ולאחר מכן מ[[הקיסרות הראשונה]] של צרפת. חלוקה זו בין הגדות הסתיימה ב-[[1814]] עם השתלטות [[פרוסיה]] על הגדה השמאלית, ובאזור הוקמו ביצורים רחבי היקף. המסחר שגשג כתוצאה מסלילת דרך מסחרית בין בינגן לקובלנץ, הרחבת חלקו הניתן לשייט של הנהר, הופעת ספינות ה[[קיטור]] וביטול [[מכס]]ים. באמצע [[המאה ה-19]] נסללו [[מסילת רכבת|מסילות רכבת]] לאורך שתי הגדות גם יחד. ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] חלו באזור תמורות רבות, ובינהןוביניהן ירידת קרנם של עיסוקים מסורתיים כמו ייצור יין, כרייה וחציבה. תעבורת המטענים הוגבלה למספר נמלים עיקריים לאורך הנהר, ואת מקומם של אלה תפסה ה[[תיירות]] שהיתהשהייתה לענף הכלכלי המרכזי.