מיצלה – הבדלי גרסאות

'''מיצלה''' הינה צבר של מולקולות [[אמפיפטי]]ות, הנוצר בתוך תערובת [[קולואיד]].[[תמונה:Micelle_scheme-en.svg‎|שמאל|ממוזער|250px|היווצרות מיצלה על ידי פוספוליפידים בתמיסה מימית, כשהראשים ההידרופילים פונים כלפי חוץ והזנבות ההידרופובים פונים כלפי פנים]]מיצלה טיפוסית בתערובת מימית תהיה בעלת מבנה, שבו הראשים ה[[הידרופילי]]ם באים במגע עם הסביבה המימית, בעוד הזנבות ההידרופובים מופנים כלפי מרכז המיצלה. סוג זה של מיצלה מוכר ברוב המקרים, אך יתכןייתכן גם מצב הפוך, שבו הראשים יהיו כלפי מרכז המיצלה והזנבות כלפי חוץ. מיצלות הן בדרך בעלות צורה כדורית. צורות אפשריות נוספות הן של אליפסה, גליל ובילייר (שכבה כפולה). הצורה והגודל של המיצלה תלויים בגיאומטריהבגאומטריה המולקולרית של המולקולות המרכיבות אותה, וכן במאפייני התמיסה שבה היא נמצאת כמו [[ריכוז]], [[טמפרטורה]], [[pH]] וחוזק יוני. תהליך יצירת המיצלה ידוע בשם מיצליאציה

היכולת של תמיסות לשמש כדטרגנט היתההייתה ידועה במשך מאות שנים. למרות זאת, רק בתחילת המאה ה-20 מרכיבי תמיסות אלה נחקרו בצורה מדעית. מחקר רציני ראשון בתחום זה נעשה על ידי ג'יימס וויליאם מקביין באוניברסיטת בריסטול. כבר בשנת 1913 הוא הניח, שקיימים יוני קולואיד, דבר אשר היווה הסבר למוליכות האלקטרוליטית הטובה של תמיסת סודיום פלמיטאט. קבוצות מולקולות תמיסה זו הינם בעלי ניידות גבוהה, ואופן יצירה ספונטני. הן קיבלו את השם מיצלות, מונח ביולוגי שנהגה על ידי ג.ס. הארלי (G.S. Harley) בספרו "מלחי שרשראות [[פרפין]], מחקר ביצור מיצלות" (Paraffin Chain Salts, A Study in Michelle Formation).

בממס לא פולרי החשיפה של הקבוצות ההידרופיליות לסביבת הממס אינה מועדפת מבחינה אנרגתית. במקרים אלה הראשים ההידרופילים פונים כלפי פנים, אל ליבת המיצלה, בעוד הזנבות ההידרופובים פונים כלפי חוץ. מיצלות הפוכות אלה יווצרו פחות ופחות עם העליההעלייה ב[[מטען]] קבוצות הראש, וזאת עקב היווצרות אינטראקציות לא מועדפות.