תהום (יהדות) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Gveret Tered (שיחה | תרומות) מ קישורים פנימיים, הגהה |
עוד |
||
שורה 1:
'''תהום''' ב[[מקרא]] ובספרות ה[[חז"ל]]ית משמעותו המים הקדמוניים והעמוקים של ה[[בריאה]]. על פי [[קאסוטו]]: האוקיינוס הפרימיטיבי הפיסקלי שנברא ברצון האל, ועל פי "המצודות" עומק הים. חוקרי המקרא והמיתולוגיות סבורים שהמושג "תהום" מקביל לאלה [[תיאמת]] מה[[מיתולוגיה מסופוטמית|מיתולוגיה המסופוטמית]], אלת האוקיינוס הפרימיטיבי ואוייבתו של ה[[אל]] הבורא, שגופה נגזר לשניים וממנה נברא העולם<ref>מ"ד קאסוטו, פירוש על ספר בראשית, עמ' 12.</ref>.
לתפיסת [[ספר בראשית]] בתחילת הבריאה מימי התהום כיסו את פני כל הארץ, כעיסה שהמים צפים בה מלמעלה, ורק עם ציוויו של האל התקבצו למקום אחד ואיפשרו את חשיפת הארץ (בראשית, א', ט'). מכאן התפיסה שהתהום נמצאת מסביב ליבשה המוכרת ובעומקה של האדמה.
שורה 7:
התייחסות דיכוטומית זו נמצאת גם אצל הנביא [[יחזקאל]], מצד אחד נבואת חורבן לעיר [[צור]] שיעלה עליה התהום ויחריב אותה, ומים רבים יכסו אותה (יחזקאל, כ"ו, י"ט), ומצד שני בתיאור צמיחת ממלכת [[אשור]], מתואר כי התהום סייעה בכך, "מַיִם גִּדְּלוּהוּ, תְּהוֹם רֹמְמָתְהוּ" (יחזקאל, ל"א, ד').
בשירה שלאחר [[קריעת ים סוף]] מוזכרות התהומות, כמי שכיסו את המצרים, "תְּהֹמֹת, יְכַסְיֻמוּ; יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת, כְּמוֹ אָבֶן." (שמות ט"ו ד') וכמי שקפאו לנוכח רוח ה'. "קָפְאוּ תְהֹמֹת, בְּלֶב-יָם." (שם שם ח').
בספרות ה[[מדרש]]ית נראה כי יש למי התהום שאיפה לצוף לעלות ולכסות שוב את הארץ כמו במצב הבראשיתי, ורק רצון האל וציוויו מונעים את התופעה הזו. ב[[תלמוד]] מסופר כי מי התהום איימו להציף את העולם לאחר ש[[דוד המלך]] חצב יסודות עמוקים ל[[בית המקדש]] ב[[הר הבית]], ורק לאחר שזרק לבורות חתיכת [[חרס]] שעליה [[השם המפורש]] מי התהום צנחו לעומק רב, דבר שסיכן את הפוריות של האדמה, ולכן דוד באמצעות שירי מעלות העלה את מי התהום לעומק הרצוי. ([[תלמוד בבלי]], [[מסכת סוכה]], נ"ג ע"ב, וכן גרסה דומה ב[[תלמוד ירושלמי]], [[מסכת סנהדרין]], פ', י', דף כ"ט).▼
▲בספרות ה[[מדרש]]ית נראה כי יש למי התהום שאיפה לצוף לעלות ולכסות שוב את הארץ כמו במצב הבראשיתי, ורק רצון האל וציוויו מונעים את התופעה הזו. ב[[תלמוד]] מסופר כי מי התהום איימו להציף את העולם לאחר ש[[דוד המלך]] חצב יסודות עמוקים ל[[בית המקדש]] ב[[הר הבית]], ורק לאחר שזרק
במקרא לעיתים התהום מובא כמושג הבא לתאר דבר עמוק מאוד הרחוק מהאדם, למשל ב[[ספר איוב]], "הֲבָאתָ, עַד-נִבְכֵי-יָם; וּבְחֵקֶר תְּהוֹם, הִתְהַלָּכְתָּ?" (איוב, ל"ח, ט"ז). הצירוף "תהום רבה" (=תהום הגדולה) קיים מספר פעמים ובא לתאר את גודלה העצום של התהום ([[תהילים]], ל"ו, ז'; [[עמוס]], ז', ד').
ב[[ספר הזוהר]] מובעת התפיסה כי הארץ כולה צפה על התהום סביב [[אבן השתיה]], כאשר חלקה של האבן נעוץ ושקוע בתהומות, וחלקה האחר הוא מרכז היבשה. תפיסה זו כנראה מתבססת על הפסוקים במשלי: "בַּהֲכִינוֹ שָׁמַיִם, שָׁם אָנִי; בְּחֻקוֹ חוּג, עַל-פְּנֵי תְהוֹם." (משלי ח', כ"ז) ובתהילים "תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ" (תהילים ק"ד ו')
ישנו קישור בין מפלצות הים לבין התהומות השוכנות בהן. למשל בתהילים "הַלְלוּ אֶת ה', מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים, וְכָל תְּהֹמוֹת." ( תהילים קמ"ח ז').
בהשאלה קיים בעברית הביטוי "תהומות הנפש", לציין עומק פסיכולוגי וכוחות שהאדם לא מודע להם.
==ראו גם==
| |||