קולנוע ציון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף חדש: {{בעבודה}} '''קולנוע ציון''' (נודע בתקופות מסוימות גם כ'''ראינוע ציון''' ו'''אולם ציון''') היה בית קולנוע [[יר...
 
סיום עבודה
שורה 1:
'''קולנוע ציון''' (נודע בתקופות מסוימות גם כ'''ראינוע ציון''' ו'''אולם ציון''') היה [[בית קולנוע]] [[ירושלים|ירושלמי]] ותיק שהיה ממוקם ב[[כיכר ציון]] ופעל במשך 60 שנה, מ-[[1912]] ועד [[1972]]. כיום עומד על שטח המבנה שנהרס בניין המאכלס את הסניף המרכזי בירושלים של [[בנק הפועלים]] ואת [[בית מלון|מלון]] כיכר ציון.
{{בעבודה}}
'''קולנוע ציון''' (נודע בתקופות מסוימות גם כ'''ראינוע ציון''' ו'''אולם ציון''') היה [[בית קולנוע]] [[ירושלים|ירושלמי]] ותיק שהיה ממוקם ב[[כיכר ציון]] ופעל במשך 60 שנה, מ-[[1912]] ועד [[1972]]. כיום עומד על שטח המבנה שנהרס בניין המאכלס את הסניף המרכזי בירושלים של [[בנק הפועלים]] ואת מלון כיכר ציון.
 
הראינוע נפתח לראשונה במקום בשנת [[1912]], ימיה האחרונים של [[ירושלים בתקופה העות'מאנית|ירושלים העות'מאנית]], במבנה צריף שעמד במקום בבעלות הכנסייה היוונית -אורתודוקסית. רומני בשם ג'וריני שכר את הצריף והתקינו לשמש כאולם ה[[ראינוע]] הראשון בירושלים, ובו 400 מושבים. לאחר שנת פעילות אחת כשל ג'וריני בעסקיו, והבעלות על הראינוע עברה לידי הגרמני ה[[טמפלרים (תנועה)|טמפלרי]] סמואל פייג שהמשיך להפעילו עד [[1916]], אז מכרו לישראל גוט, אומן יהודי שעלה מ[[לבוב]]. ב-[[1917]], לאחר כיבושה של ירושלים בידי הבריטים, הסב גוט את שם הראינוע ל"ציון", וב-[[1919]] צרף אליו שותף בשם יצחק פרץ.
 
בסופת ה[[שלג]] הגדולה שפקדה את ירושלים ב[[חורף]] [[1920]] קרס הצריף הרעוע, והשותפים גוט ופרץ הקימו מחדש את אולם הראינוע כמבנה מודרני וחדיש יותר. האולם המחודש כלל 600 מושבים וכן במה למופעים, והותקנו בו נברשות לתאורה חשמלית והסקה מרכזית. שמו הוסב ל"אולם ציון", והתקיימו בו גם הופעות [[תיאטרון]] ו[[אופרה]], לראשונה בירושלים. באותה שנה התכנס באולם המשופץ המושב הראשון של [[אספת הנבחרים]], שבחרה ב[[הוועד הלאומי|וועד הלאומי]] – ה"[[ממשלה]]" הראשונה של המדינה שבדרך. ב-[[1930]] התווספו לאולם מערכות קול, שאפשרו את הפיכתו מראינוע לקולנוע. בשנת [[1936]] נבנה בחזית האולם מבנה משרדים צר בן חמש קומות, שבקומת הקרקע שלו בחזית רחוב יפו חנויות אחדות שביניהן נמצאה הכניסה לבית הקולנוע. בין החנויות בחזית הקולנוע הייתה ה[[קונדיטוריה]] של האחים קפולסקי, שלימים התפתחה לרשת בתי הקפה [[קפולסקי]].
 
בשלהי ימי [[המנדט הבריטי]] התקבע מעמדה של כיכר ציון כנקודת המרכז של ירושלים היהודית ולב ליבו של ה[[מרכז עסקים ראשי|מע"ר]]. מגמה זו התחזקה בתקופת ירושלים המחולקת שלאחר קום המדינה, ו"הברזלים" (מעקי הבטיחות) שהפרידו בין המדרכה לכביש בחזית קולנוע ציון היו לנקודת מפגש פופולרית לצעירי העיר.
 
זמן קצר לאחר [[מלחמת ששת הימים]], ב-[[8 באוקטובר]] [[1967]], היה קולנוע ציון אתר ניסיון ה[[פיגוע]] הראשון בסדרת הפיגועים של ארגון [[פת"ח]]. מטען נפץ הוסלק בתוך תיק שהושאר באולם הקולנוע, אך המטען אותר והפיגוע סוכל. בשנים שלאחר מכן ידעה כיכר ציון פיגועים נוספים, חלקם קטלניים, מחוץ לבניין הקולנוע.
 
בתחילת שנות ה-70 בא הקץ על קולנוע ציון, עם מכירתו של המבנה והמגרש ליזמים פרטיים, ביניהם בנק הפועלים, שתכננו להרסו ולהקים תחתיו בניין משרדים ומלון. לאחר מאבק משפטי בין בעלי החנויות בבניין לבין הבנק נסגר סופית הקולנוע ב-[[1972]], וב-[[1979]] נהרס הבניין והחלו העבודות להקמת בניין הבנק והמלון שהחליפו אותו.
 
[[קטגוריה:בתי קולנוע]]