דיר תת-קרקעי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תת קרקעי => תת-קרקעי |
מ בוט החלפות: הוספת מקף; |
||
שורה 4:
'''דיר תת-קרקעי''' (ב[[ראשי תיבות]]: '''דת"ק'''; ב[[אנגלית]]: Hardened Aircraft Shelter, כלומר - מחסה מטוסים ממוגן) הוא מבנה העשוי לרוב מ[[בטון מזוין]], המיועד להגן על [[כלי טיס]], בעת שהוא חונה על הקרקע, מפני התקפה אווירית בעזרת [[פצצה|פצצות]] או [[טיל]]ים.
למעשה, כמו שניתן להבין מהשם באנגלית, במרבית המקרים דת"ק הוא מבנה עילי, ולא תת-קרקעי. בעוד מחסה עילי לא מאפשר [[הסוואה]], מחסה תת
עקב עלויות הבנייה ומעשיות השימוש בדת"ק, מוגבל השימוש בו ל[[מטוס קרב|מטוסי קרב]] בלבד.
שורה 11:
דת"ק, או מחסה מוגן, הוא אמצעי הגנה סביל, המשלים [[הגנה אווירית]] פעילה, כגון [[תותח]]ים [[נגד מטוסים]] או [[טיל קרקע אוויר|טילי קרקע אוויר]].
את ראשית השימוש בדת"קים ניתן לזקוף לזכות ה[[לופטוואפה]] ה[[גרמניה הנאצית|גרמני]] בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]]. בעוד באותה תקופה חנו מטוסי הקרב ב[[האנגר]]ים או בשדות פתוחים, החל חיל האוויר הגרמני - שהוכה קשות בתקיפות אוויריות - להגן על מטוסיו באמצעות מחסות תת
בדומה למרבית אמצעי הלחימה המודרניים, השימוש בדת"קים התפתח והתפרש ברחבי העולם בזמן [[המלחמה הקרה]], שבה פרסו מדינות [[נאט"ו]], בהובלת [[ארצות הברית]] מאות דת"קים ברחבי [[אירופה]] על מנת להגן על מטוסי הברית מפני תקיפה אווירית [[ברית המועצות|סובייטית]]. באותה תקופה נבנו דת"קים רבים גם ב[[בסיס טיסה|בסיסי הטיסה]] המרכזיים של [[חיל האוויר הישראלי]], וכך נכנס חיל האוויר ל[[מלחמת ששת הימים]] בעוד מטוסיו מוגנים היטב, ואילו מטוסי חילות האוויר הערביים נתפסו ללא מחסה, ורבים מהם הושמדו על הקרקע בשני ימי הלחימה הראשונים, ב"[[מבצע מוקד]]" (כמחצית מהמטוסים הערביים נפגעו על הקרקע, והמחצית השנייה נפגעה ב[[קרב אוויר|קרבות אוויר]]). סביר להניח שלו היו המטוסים מוגנים בדת"קים, כמות המטוסים השורדים הייתה גבוהה יותר (הפצצות שבהן השתמש חיל האוויר הישראלי בתקיפות היו לרוב במשקל של כ-250 [[ק"ג]], שאותן דת"ק ממוצע יכול לספוג).
| |||