שביתת הימאים (1951) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: על ידי; הוספת מקף;
שורה 5:
ההסתדרות התנגדה לתביעות, והימאים, בהנהגת רב החובל [[יצחק (אייק) אהרונוביץ']] ורב המלחים [[נמרוד אשל]], אנשי תנועת [[העפלה|ההעפלה]] לשעבר, התפטרו באופן קולקטיבי ממקומות עבודתם. ההסתדרות מצידה החלה להפעיל את הספינות בעזרת מפירי שביתה וימאים זרים. בתגובה החליטו הימאים על השבתת הספינות.
 
בנמל חיפה פרצו תגרות קשות והמשטרה, בעזרת [[סדרני הפועל]], ארגון רב כוח בחיפה באותה עת, שאומן להפעיל כוח פיזי כנגד מפגינים ושובתים, הורידה את הימאים השובתים מן הספינות, תוך שימוש בכוח. ההסתדרות הקימה ארגון ימאים חדש הנתון לחסותה. הממשלה התנגדה בחריפות לשביתה, וראש הממשלה, [[דוד בן -גוריון]], הכריז בכנסת כי "לא הייתה ואינה קיימת כל שביתה. נעשה נסיון חבלה על- ידי אויבי המדינה". כצעד לשבירת השביתה נשלחו צווי גיוס לכמה ממנהיגי הימאים, דבר שנתקבל בתגובה חריפה של דעת הקהל ותגובה חריפה (אך סמויה) של פיקוד הצבא. לצד השובתים עמדו המפלגות [[מפ"ם]] ו[[מק"י]].
 
לאחר שביתה של שישה שבועות נקראו מנהיגי הימאים, בעודם משרתים במילואים, לשולחן הדיונים. השביתה הסתיימה בהסכמה לאחר שהימאים קיבלו הבטחה כי השובתים לא יפוטרו ויוחזרו לעבודה בספינותיהם.