מרטין ריט – הבדלי גרסאות

מרטין ריט נולד ב[[ניו יורק]]. לאחר שסיים את לימודיו ב[[אוניברסיטה]] פרטית הדוגלת ב[[נצרות קתולית]], הוא מצא עבודה בקבוצת שחקני תיאטרון, כשזמן קצר אחר כך, הוצע לו לשחק בהצגות. תפקידו הראשון על הבמה היה ככראון ב"[[פורגי ובס]]". לאחר שקיבל ביקורות חיוביות על תפקידו, הבין כי מקומו הוא בתיאטרון. לאחר מכן החל ריט לעבוד ב"מנהל השיקום הלאומי" שייסד הנשיא [[פרנקלין רוזוולט]], כמחזאי ב"פרויקט התיאטרון הפדרלי", שנועד להעלאת המורל של האזרחים.

 

 

מ"פרויקט התיאטרון הפדרלי" עבר ריט ל'קבוצת התיאטרון', שם פגש את הבמאי [[איליה קאזאן]]. קאזאן ליהק את ריט כממלא מקום במחזהו "ילד הזהב", וכך החלה קריירת המשחק של ריט. המודעות החברתית והשקפותיו הפוליטיות המשיכו להבשיל בזמן עבודתו עם קבוצת התיאטרון, דבר שעתיד להתבטאות בסרטיו.

 

=="הרשימה השחורה"==

 

==הקריירה בהוליווד==

ללא יכולת לעבוד בטלוויזיה, ריט חזר לתיאטרון למספר שנים. ב- [[1956]] ה- "Red Scare", שהיה אחראי על רדיפת הנחשדים בקומוניזם וההבאתם בפני הוועדה, הפחית מהאינטנסיביות בה פעל, ולא מנע מריט לשוב ולביים בהוליווד. סרטו הראשון כבמאי קולנוע נקרא "גם הוא בענקים". סרט זה היה חשוב ביותר לריט ויכל לתת לו לבטא את ניסיון העבר שלו. הסרט, שעסק בעובד במזח המאויים על ידי בוס מושחת. בסרט מופיעים אלמנטים שיופיעו גם בסרטיו הבאים: [[שחיתות שלטונית]], [[גזענות]], הפחדה, דיכוי ממשלתי וזכויותיהם של העובדים. הוא נודע כבמאי המרבה לעסוק בבעיות חברתיות, המושפעות מחייו שלו עצמו.

 

 

בסרטו משנת [[1979]] "נורמה ריי", גילמה [[סאלי פילד]] פועלת טקסטיל ההופכת למנהיגת העובדים במאבקם מול ההנהלה, על שיפוא תנאי השכר והתברואה במפעל. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר, וזיכה את סאלי פילד בפרס האוסקר. סרטיו מ[[שנות השמונים]] היו מתונים הרבה יותר מסרטיו הראשונים. הוא נפטר ב[[דצמבר]] [[1990]], בגיל 76, תשעה חודשים לאחר צאת סרטו "למדי אותי לאהוב".