נביחה – הבדלי גרסאות

 

ב[[עברית]] מיוצגת נביחת הכלב על ידי הביטוי "הב הב", או "האו". ואילו ב[[אנגלית]] מיוצגת הנביחה על ידי הביטוי "Woof". ביטויים אלה הם [[אונומטופיה|אונומטופאיים]], וכפי הנראה ניתן היה לייצג את נביחת הכלב גם על ידי הביטויים "ruff", "arf" ועוד.

and individual identification

SOPHIA YIN & BRENDA MCCOWAN, [http://faculty.vetmed.ucdavis.edu/faculty/bjmccowan/Pubs/Yin&McCowan.2004.pdf ANIMAL BEHAVIOUR, 2004, 68, 343] </ref>ניתחה הקלטות של 4,672 נביחות, ובדקה את הקשר שבין המוטיבציה של הכלב לנביחה (הופעת אדם זר בדלת, קריאה למשחק או בדידות) לבין צליל הנביחה (תדירות הקול), השינויים בצליל תוך כדי הנביחה (אפנון הצליל), העצמה, טווח התדרים והמרווחים שבין ההברות.

#נביחת המשחק: מושמעת בתדר גבוה יותר (840 הרץ). היא עשירה בהרמוניות - הכלב מפיק טווח רחב של תדירויות קול (בין 476 ל-1502 הרץ) ומשנה את הצליל ואת העצמה (מרווח של 39 דציבל בין העוצמה המרבית למזערית) תוך כדי הנביחה, ובדומה לנביחות האזהרה גם נביחות המשחק נוטות להתחבר זו לזו.

# נביחת ה"געגוע" שמשמיע כלב שהופרד מבעליו, דומה לנביחת המשחק בצליל, אך מורכבת מהברות בודדות שאינן מתחברות לסדרות ארוכות. הכלב אינו מבזבז אנרגיה על צרורות ארוכים במצב שבו הוא עשוי להידרש לנבוח במשך זמן ממושך.

 

חוקרים אחרים ספרו עד שנים-עשר סוגים מובחנים של נביחות אצל כלבים מאותו גזע, המשמשים בהזדמנויות שונות, מהזמנה למשחק ועד סקרנות וקבלת פנים. בעלי כלבים מסוגלים לזהות נביחות מטיפוסים שונים. כאשר מושמעות הקלטות של כלבים זרים, מצליחים בני אדם להבחין בין נביחות אזהרה לנביחות משחק, כך שהשפה הזו אכן שימושית לכלב הבית <ref> Human listeners are able to classify dog (Canis familiaris) barks recorded in different situations.Pongrácz P, Molnár C, Miklósi A, Csányi V.

Peter Pongracz, Csaba Molnar, Adam Miklosi

[http://molcsa.web.elte.hu/cikkek/Pongracz_etal_2006_inpress.pdf Applied Animal Behaviour Science(2006)] </ref>

com.] </ref> גידלו גורי זאבים (Canis Lupus) וגורי כלבים על ידי בני אדם באותם תנאים, ובדקו הבדלים בהתנהגות. מסתבר שזאבים שגודלו מינקות בידי בני אדם יסתגלו לחברה אנושית וניתן לאלפם ממש כמו כלבי בית. עם זאת, התגלו הבדלים המורים על הסתגלות גנטית של כלבי הבית לחברה אנושית: כלבים נטו הרבה יותר להיקשר לאדם שגידל אותם, ובילו הרבה יותר זמן בנביחות ובהשמעת קולות מזאבים באותו גיל ובאותם מצבים. בגיל 3 שבועות השמיעו גורי הכלבים קולות 30% מזמנם, בגיל 4 - 5 שבועות הוקדשו כ-15% מהזמן לתקשורת קולית. אצל גורי הזאבים תפסה השמעת הקולות כ5% מהזמן ללא תלות משמעותית בגיל. במסקנת החוקרים הייתה שהנביחה, שמקורה הקדום באמצעי תקשורת שולי בחשיבותו בלהקת הזאבים, קיבלה תפקידי תקשורת מורכבים משום שהתאימה לתקשורת בסביבה האנושית והיא חלק מההסתגלות הגנטית של הכלב לביות.

יתרון של יללת הזאבים על הנביחה כאמצעי תקשורת הוא בשימור האינפורמציה בטווחים ארוכים (מרות מטרים וקילומטרים) ואילו הנביחה מתאימה יותר למשיכת תשומת לב לטווחים קצרים <ref> INFORMATION CONTENT OF COYOTE BARKS

 

== קישורים חיצוניים ==