צילום פנורמי – הבדלי גרסאות

המראה הפנורמי הוא המראה הטבעי הנשקף לעינינו כי [[זווית]] ה[[ראייה]] של האדם היא 130 מעלות.

בכל זאת, גם ב[[קולנוע]] וגם ב[[צילום]] בוחרים אנו להתבונן בתמונות ביחס של 3:4 או 2:3. בצילום הפנורמי מדובר בהשגת תצלומים ביחס של 1:3 במידות האורך והרוחב.

ישנן דרכים לא מעטות לצלם צילום פנורמי:

 

 

:ישנם מתאמי פנורמה ל[[מצלמת רפלקס]] 35 מ"מ העושים שימוש בעצמית של פורמט גדול. המתאם מאפשר הסטה של העצמית ומאפשר לצלם תמונות עוקבות, בצד ימין ובצד שמאל ועל ידי כך ליצור תמונה פנורמית.

בשני האמצעים שהוזכרו ישנן לעתים בעיות מיקוד ובעיקר בעיות חשיפה, כמו למשל בתצלום פנורמי של חומה ארוכה, כאשר במסגרת הימנית החומה הינה בהירה ובמסגרת השמאלית החומה כהה יותר וזאת בגלל שיטות החשיפה הממוצעת שבוחרות יחס חשיפה שונה בכל פעם, בהתאם לנושא התמונה.

 

בימינו, על ידי שימוש בתוכנות שמיועדות לשם כך, אפשר לחבר תמונות עוקבות מן הסוג הנ"ל לתמונת פנורמה המצויה ב[[קובץ]] [[דיגיטלי]], אותה כמובן אפשר להדפיס לאחר מכן. התוכנות מאפשרות גם לעבד את התמונות ולהתאים להן את הגוון הנכון ביותר בעת החיבור ביניהן ועל ידי כך מתקנות את הבעיות הנפוצות בשיטת החשיפה הממוצעת.

* ישנה גם דרך מקצועית והיא לצלם במצלמות המיועדות במיוחד לצילום פנורמי. ישנם שני סוגי מצלמות שכאלה, אחת בעלת עצמית הנעה על ציר ואחרת בעלת עצמית מתחלפת אולם זו קבועה במקומה לאחר התקנתה. מצלמה מן הסוג השני היא מצלמת כוונת של פורמט בינוני לרוב, אך יש מעטות של 35 מ"מ שמצלמות גם מסגרת רגילה (24:36 מ"מ) וגם ביחס של 24-72 מ"מ. העקרון של מצלמות אלה מבוסס על מישור סרט רחב יותר מאשר הרגיל (36 מ"מ).

היתרון במצלמה שכזו הוא שהנושא מקבל בתצלום חשיפה אחידה לעומת השיטה של חיבור שתי תמונות זו לזו, אולם זווית הצילום היא לרוב 70 מעלות ואילו בשיטת הצמדת התמונות היא 140 מעלות.