רבינא האחרון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←פטירתו: הרחבה קלה |
מ העברה |
||
שורה 13:
רבינא התמנה לדיין בישיבה, והיה עוסק בעיקר ב[[דיני ממונות]]. אחר פטירתם של [[מר בר רב אשי]] ו[[רבה תוספאה]], שהיו לפניו ראשי ישיבת סורא, התמנה (בשנת [[474]]) ל[[ראש ישיבה|ראש הישיבה]] במתא מחסיא ושם כיהן בעשרים ושש השנים האחרונות לחייו. הוא פעל לסיום מלאכת עריכת [[התלמוד הבבלי]] וחתימתו. במקביל אליו, ברוב התקופה, היה [[רבה יוסי]] ראש [[ישיבת פומבדיתא]].
תקופתו הייתה קשה ליהודים שבבל. הם סבלו לרוב מרדיפותיהם של ה[[אמגוש]]ים, כוהני הדת הפרסית, ומהגיבוי שהללו קיבלו ממלכי שושלת בית ססן הפרסיים, בהם [[פירוז הראשון]], שנקרא בפי היהודים "פירוז רשיעא" (=הרשע), אשר בין גזירותיו גזר על חטיפת ילדים מבית הוריהם וחינוכם כגויים. הרדיפות וההרעה במצב היהודים הביאו בסופו של דבר ל[[מרד מר זוטרא|מרד]] יהודי כנגד [[האימפריה הסאסאנית|השלטון הסאסאני]], בראשותו של [[מר זוטרא, ראש הגולה]].
==פטירתו==
שורה 19 ⟵ 20:
מותו ציין את קץ תקופת ה[[אמוראים]] ותחילת תקופה חדשה, תקופת ה[[סבוראים]]. החכמים בדורות לאחריו, אשר חלק ניכר מהם היו מתלמידיו, נקראו "רבנן סבוראי", ביארו והסבירו את ה[[תלמוד]] לפשוטי העם ודייקו לגבי הלכות למעשה. התלמוד אשר ערך רבינא הוא, עד ימינו, עמוד התווך של ההלכה היהודית.
==ראו גם==
| |||