הבדלים בין גרסאות בדף "אננטיומר"

 

'''אננטיומר''' היא [[מולקולה]] [[סימטריה|א-סימטרית]] אשר מהווה תמונת מראה מדויקת של מולקולה אננטיומרית אחרת. מקור המושג אננטיומר ביוונית: '''Enantios''' פירושו "הפוך". לאננטיומרים, בניגוד ל[[איזומר|איזומרים]] אחרים, תכונות פיזיקליות זהות: הם רותחים ו[[נקודת התכה|ניתכים]] באותה ה[[טמפרטורה]], יש להם צפיפות זהה, וכן הלאה. מצב זה נובע מכך שהגורמים הקובעים את התכונות הפיזיקליות, כמו הקשרים הכימיים בין אטומי האננטיומרים, מיקום האטומים, אורכי הקשרים, הזוויות וכן הלאה, זהים לגמרי. תגובה כימית נקראת [[סטריאוסלקטיביות|אננטיוסלקטיבית]] אם נוצר במהלכה עודף משמעותי של אחד האננטיומרים. שני האננטיומרים מסומנים כ-(+) ו-(-) או R ו-S, ובביולוגיה נהוג להשתמש באותיות D ו-L.

הפעילות האופטית של אננטיומר מסוים ניתנת למדידה בעזרת מכשיר אופטי פשוט. הנתון נמדד במעלות של זווית הסטת האור, והוא נקרא '''הסטה אופטית''' ומסומן באות היוונית אלפא (α). כיוון שההסטה הנמדדת תלויה גם ב[[ריכוז (כימיה)|ריכוז]] החומר, ב[[ממס]], באורך התווך (כלומר, בעובי הכלי בו נמצאת ה[[תמיסה]] אותה מודדים) ובטמפרטורה, הוגדרו תנאים סטנדרטיים למדידת ההסטה, זאת כדי למנוע טעויות. הנתון הסופי אליו יש להתייחס נקרא '''הסטה ספציפית''', והוא מסומן באלפא הנתונה בסוגריים מרובעים: [α]. כך, למשל, ל[[חומצת אמינו|חומצת האמינו]] (+)-[[אלנין]] (כלומר, לאננטיומר של אלנין המסיט את האור עם כיוון השעון) יש 8.5+=[α]. ל-(-)-אלנין יש הסטה ספציפית של 8.5-.

 

 

 

לפי הסטת האור של תערובת (לא-רצמית) של שני אננטיומרים ניתן לחשב את שיעור כל אחד מהאננטיומרים. תמיסה של אלנין, לדוגמה, בעלת הסטה ספציפית של 4.25+ (מחצית מההסטה הספציפית האופיינית לאלנין), מורכבת מ-25% מאננטיומר ה-(-) ומ-75% מאננטיומר ה-(+), המסיט את האור עם כיוון השעון.