תביעה (משפט בישראל) – הבדלי גרסאות

'''תביעה''' [[המשפט בישראל|במשפט הישראלי]], '''תביעה''' היא הליך ב[[דיון אזרחי|במשפט האזרחי]] בושבו מבקש אדם מבית המשפט סעד המופנה כנגד אדם אחר. יש המשתמשים במונח כשם כולל לכל הליך משפטי יזום, אך משמעותו הטכנית מבחינה משפטית היא לסוג מסוים מאוד של הליך אזרחי, המוגש ב[[בית משפט]] אזרחי רגיל, או במקרים מסוימים, ב[[בית המשפט למשפחה]] או אף ב[[בתי דין דתיים|בית הדין]] הרבני או השרעי. תביעות המוגשות בבתי הדין, או אף בבית המשפט למשפחה, הינןהן בעלות אופי שונה במקצת מן התביעה האזרחית, והדיון בערך זה יתמקד בתביעה האזרחית המוגשת בבית המשפט, שהיא המקרה הנפוץ של תביעה.

סוגי התביעות האזרחיות וההליך בעת התביעה מצויים לרוב בחוק בתי המשפט, ובתקנותוב[[תקנות סדר הדין האזרחי]], אך ישנן הוראות רבות הנוגעות לתביעה וניהולה בחיקוקים שונים אחרים, כגון [[חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים]].

יוזם התביעה נקרא "תובע", והאדם כנגדו מבוקש הסעד נקרא "נתבע". אם סבור הנתבע כי יש לו עילת תביעה כנגד התובע, יוכל להגיש נגדו תביעה שכנגד, שתידון באותו ההליך. אז ייקראו "תובע שכנגד" ו"נתבע שכנגד". אם סבור הנתבע כי אדם אחר צריך לפצותול[[פיצויים|פצותו]] ו/או לשפותו על מה שעליו לשלם לנתבע במסגרת התביעה, יכול הוא להגיש "הודעת צד ג'" כנגד אותו אדם, ואז ייקראו הצדדים "תובע", "מודיע" ו"צד ג'". מקרה קלאסי של הודעת צד ג' הוא מקרה בו יש לנתבע [[ביטוח]], ואז יכול הוא לטעון כי אם יחויב בדין, חברת הביטוח, היא צד ג', חייבת תהיה לשפותו על מה שעליו לשלם לתובע. תיתכנהייתכנו גם הודעות צד ד' וצד ה', וכן הלאה. בדוגמה שלנו חברת הביטוח יכולה לתבוע מזיק נוסף שגרם לנזק, וזה יכול לתבוע את חברת הביטוח שלו וכיוצא בזה.

התביעה היא אך חלק ממגוון ההליכים המשפטיים במשפט האזרחי הקרויים "תובענות". "תביעה" מובחנת מסוגי בקשות והמרצות שונים. בשנים האחרונות פחתו מאוד סוגי ההליכים שנפתחים בבתי המשפט האזרחיים שלא על דרך של תביעה. כיום נותרו כמה הליכים נדירים כ"המרצת הפתיחה", "טען ביניים" או "אבעיה", אך השימוש בהם נדיר.

הסעדים הנפוצים הם סעד כספי, סעד הצהרתי, [[צו עשה,]] או [[צו מניעה]]. סעד כספי כשמו כן הוא, מחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום כסף. סעד הצהרתי פירושו כי בית המשפט מצהיר על מצב עניינים מסוים. לדוגמה, אדם יכול לבקש מבית המשפט שיצהיר כי רכוש המצוי בביתו שייך לו ולא לבנו, וכך יגן על עצמו מפני נושיו של בנו הבאים לעקלל[[עיקול|עקל]] את הרכוש. צו עשה מחייב את האדם לעשות דבר מה, וצו מניעה מחייבו להימנע מעשיית דבר מה. ב[[בית משפט לענייני משפחה|בתי המשפט לענייני משפחה]] ישנם מספר רב של סעדים הנוגעים לענייני משפחה. באופן עקרוני, על פי חוק בתי המשפט, יכול בית המשפט להורות על כל סעד שימצא לנכון.

בנוסף לסעדים מתבקש לרוב גם סעד כללי, והכוונה ל[[ריבית]] ו[[הפרשי הצמדה]] מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל, וכן להוצאות המשפט לרבות [[שכ"ט]] עו"ד ומעו[[מע"מ]] כדין.

לעתים ימונה [[כונס נכסים]] לשמור על מצבו של נכס כל עוד נמשך המשפט. לעתים [[צו עיכוב יציאה מן הארץ|תעוכב יציאת הנתבע מן הארץ]]. כן ניתן לבקש צו עשה זמני, או צו מניעה זמני.

כאמור, מטרת הסעדים הזמניים היא להקפיא את המצב הקיים בעת מתן הסעד, כדי למנוע מצד אחד לבצע מעשים חד -צדדיים, שיביאו לכך שכשיינתן פסק הדין לא יהיה בו כל טעם. כך, למשל, בתביעה הנוגעת לבעלות בנכס, יכול התובע לבקש מבית המשפט כי יימנע שימוש בנכס שיגרום לו להתכלות עד לסיום המשפט, או כי ימונה לנכס כונס נכסים שינהלו, וישמור את פירותיו וכן הלאה.

לאחר שמיעת התיק ייתן בית המשפט את [[פסק דין|פסק דינו]], בושבו יכריע האם ראוי התובע לקבל את הסעדים שביקש, ומיהו שיישא בהוצאות המשפט.