מפלגת המרכז הגרמנית – הבדלי גרסאות

מ
בוט החלפות: מרקס; ארגון; תרגום מאפיין thumb; תרגום מאפיין left;
(ארגון)
מ (בוט החלפות: מרקס; ארגון; תרגום מאפיין thumb; תרגום מאפיין left;)
[[תמונה:Vonpapen1.jpg|leftשמאל|thumbממוזער|250px|[[פרנץ פון פאפן]], קאנצלר גרמניה מטעם מפלגת המרכז]]
 
'''מפלגת המרכז הגרמנית''' (ב[[גרמנית]]: '''Deutsche Zentrumspartei'''; סימנה: '''ZENTRUM''') היא [[מפלגה]] [[גרמניה|גרמנית]].
*קונסטנטין פהרנבאך (Constantin Fehrenbach), בשנים 1921-1920;
*יוזף וירת (Joseph Wirth), בשנים 1922-1921;
*וילהלם מארקסמרקס (Wilhelm Marx), בשתי תקופות כהונה בשנים 1925-1923 ו-1928-1926;
*והאחרון שבהם, היינריך ברינינג (Heinrich Brüning),אשר היה הקאנצלר האחרון שנהנה מתמיכה פרלמנטרית וכיהן בין השנים 1932-1930.
 
ההתלבטות שיקפה גם את ההתרוצצות הפנימית בתוך מפלגת המרכז, ששאפה לאחד בתוכה את כל הציבור הקתולי בגרמניה מעבר לכל האינטרסים המעמדיים וכללה גם אגף שמאלי חזק של איגודים מקצועיים קתוליים מזה וגם אגף בורגני חזק של בעלי עסקים ותעשיינים קתוליים מזה. כמו כן לא יכלה המפלגה, למרות נטיותיה הימניות והלאומניות, לתמוך ללא הסתייגות בימין הלאומני האנטי-רפובליקני, משום שברובו המכריע הוא היה פרוטסטנטי מובהק ובחלקו אף אנטי-קתולי במסורת "מלחמת התרבות" של ביסמארק. לכן נטתה המפלגה לשתף פעולה עם הסוציאל-דמוקרטים והדמוקרטים בפרוסיה, המדינה שכללה כשלוש חמישיות מאוכלוסיית הרייך, ואיפשרה את קיומה של קואליציית מרכז-שמאל "ויימארית" בתוכה לאורך כמעט כל ימי הרפובליקה. ברמה הלאומית, לעומת זאת, היא נטתה לשתף פעולה עם הימין או לשמש כאגף ימני אופוזיציוני-למחצה בממשלות בראשות הסוציאל-דמוקרטים ולהגביל את חופש פעולתן. כך מצד אחד תרמה ליציבות הרפובליקה ומצד שני חיבלה בסיכוי להשגת יציבות כזו.
 
מפלגת המרכז נחשבה אדישה למדי לשאלה היהודית. בכמה חוגים בתוכה, בייחוד באירגוניבארגוני האיכרים הקתוליים, רווחו נטיות אנטישמיות-עממיות, אך היא עצמה כמפלגה מעולם לא השתמשה במדיניות או בתעמולה אנטישמית. אחד ממנהיגי המפלגה, היינריך קרונה (Heinrich Krone), נמנה על מייסדי הליגה למלחמה באנטישמיות.
 
מפלגת המרכז סלדה ברובה מהיטלר ומן הנאצים אך עם עליית כוחם האלקטורלי טעתה לחשוב שתוכל לעשות אתם עיסקה קואליציונית כלשהי ולרסנם. כאשר מונה היטלר כקאנצלר בינואר 1933 הוא ניהל עמה משא ומתן קואליציוני למראית עין והטעה את מנהיגיה לחשוב שכוונותיו רציניות. המפלגה הצביעה בעד חוק ההסמכה ברייכסטאג, שהעניק למשלת היטלר סמכויות בלתי מוגבלות למעשה, מתוך אמונה שבכך תציל את קיומה; אך היטלר הכריח אותה להתפזר, ומנהיג המפלגה, הכומר יוזף קאאס (Josef Kaas), נאלץ לברוח מגרמניה כדי להינצל ממאסר ובילה את כל שנות הרייך השלישי כגולה בוותיקן. הקאנצלר-לשעבר וירת, שנחשב נציג המגמה השמאלית במפלגה, ברח לשווייץ. מנהיג המפלגה במועצת המדינה של פרוסיה, קונרד אדנאואר - לעתיד הקאנצלר הראשון של גרמניה המערבית אחרי מלחמת העולם השנייה - אולץ על ידי הנאצים באלימות להתפטר מתפקידו כראש עיריית קלן. מנהיגים ופעילים רבים נוספים נאסרו, הודחו ממשרותיהם, נדחפו לגלות או נאלצו לפרוש לחיים פרטיים.
271,876

עריכות