אבק שרפה נטול עשן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בערה -> בעירה |
מ בוט החלפות: ארצות הברית; על ידי; לעתים; |
||
שורה 3:
==סיווג ורכיבים==
סוגים שונים של אבש"ר כוללים [[קורדיט]], בוליסטיט ו-Poudre B (אשר יצא משימוש) ושיטת הסיווג מבדילה בין חד-בסיסיים, דו-ותלת-בסיסיים, ע"פ סוגי החומרים ההודפים המרכיבים אותו.
החומר ה[[הודף]] הוא המרכיב העיקרי באבק שריפה. ההודף הבסיסי שנמצא בשימוש הוא [[ניטרוצלולוזה]] (ואז האבש"ר מוגדר כחד-בסיסי), והוא משולב
==רכיבי אבק שריפה==
שורה 14:
==תיאור==
תכונת הבסיס של אבש"ר היא שהבעירה מתרחשת רק על פני השטח של הגרגיר. קצב הבעירה קובע את ה[[לחץ]] שנוצר בקנה כלי הנשק והודף את ה[[קליע]]. לכן, תכונות ההדף של האבש"ר מושפעות מאוד מצורתם וגודלם של הגרגירים (כי אלה משפיעים על קצב הבעירה) ועיצוב צורת הגרגיר מאפשר להשפיע על עקום הלחץ הנוצר בזמן הבעירה. השאיפה היא לווסת את קצב הבעירה כך שהלחץ הנוצר על הקליע יהיה קרוב לקבוע, וכך להשיג את מהירות הלוע הגדולה ביותר. שיטה נוספת לשלוט בקצב הבעירה מלבד עיצוב צורת הגרגיר היא
באבק שריפה ל[[תותח]], לדוגמה, הגרגיר מעוצב לצורת [[גליל (גאומטריה)|גליל]] (שיכול להגיע עד גודל אגודל) עם מס' חרירים. החרירים מייצבים את קצב הבעירה – ככל שהבעירה מהחוץ פנימה הולכת ומאטה, כי [[שטח פנים|שטח הפנים]] של החומר הולך וקטן, הבעירה מבפנים החוצה הולכת ומאיצה, מאותה סיבה בדיוק. אבש"ר ל[[אקדח|אקדחים]] מעוצב לצורות עם שטח פנים גדול יותר (פתיתים או גרגירים שטוחים) כדי להגדיל את קצב הבעירה. הודפים מהירי בעירה יוצרים [[טמפרטורה]] ולחץ גבוהים יותר (ולכן [[מהירות לוע]] גבוהה יותר, עבור אורך קנה מסוים), אבל גם מגדילים את השחיקה של [[קנה]] כלי הנשק.
שורה 25:
==היסטוריה==
כבר מתקופת מלחמות [[נפוליאון]], מפקדים בצבא התלוננו על הקושי במתן פקודות בשדה קרב שמכוסה בעשן סמיך כתוצאה משימוש באבק שריפה שחור. צעד משמעותי בפתרון הבעיה היה גילוי "כותנת נפץ" (או בשמה המדעי יותר – [[ניטרוצלולוזה]])
ניטרוצלולוזה הייתה יותר עוצמתית מ[[אבק שריפה]], וגם, באותה תקופה, פחות יציבה. שתי התכונות הקשו על השימוש בה: חוסר היציבות הפך את החומר למסוכן בתנאי שדה ועוצמתו הגבוהה גרמה לכך שכלי נשק שיכלו לירות אלפי כדורים עם אבש"ש, היו נשחקים לאחר מאות בודדות של כדורים עם אבק השריפה החדש. לכן הוא לא הפך נפוץ, לא בכלי נשק קטנים ולא בכלים ארטילריים. בנוסף לכך, תוך זמן קצר התרחשו מס' תאונות ופיצוצים קטלניים במפעלי ניטרוצלולוזה, שנבעו מחוסר היכרות עם רגישות החומר והיעדר שיטות לייצובו. כל אלה גרמו לכך שזמן קצר לאחר הגילוי, כותנת הנפץ יצאה משימוש למס' עשורים, עד ל'אילופה' בשנות ה-[[1880]].
שורה 35:
אבק השריפה החדש נכנס לשימוש ראשון ב[[רובה לבל]], אשר נכנס לשימוש מיידי בצבא [[צרפת]], כדי לנצל את יתורונתיו הרבים על האבש"ש. מדינות אירופאיות אחרות הצטרפו במהירות והחלו לייצר גרסאות שלהן ל-Poudre B, כאשר הראשונות היו [[גרמניה]] ו[[אוסטריה]], אשר הציגו כלי-נשק חדשים כבר ב-[[1888]].
באותו הזמן, ב[[בריטניה]], ב-[[1887]], [[אלפרד נובל]] פיתח אבק שריפה נטול עשן בשם [[בוליסטייט]]. גרסה שונה מעט של החומר הוצגה
==השלכות בהמשך==
| |||