ערך מוסף בייצור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה
מאין תקציר עריכה
שורה 1:
'''ערך מוסף בייצור''' (ב[[אנגלית]]: Value Added by Manufacturing) הוא מדד [[פריון עבודההעבודה]] המשמש כבסיס לחישוב תגמול עובדים בשיטת [[השתתפות ברווחים]]. השיטה העושה שימוש במדד זה קרויה "תוכנית רקר" (Rucker Plan), שהיא אחת ממספר שיטות תגמול עובדים להגברת פריון העבודה.
 
הערך המוסף בייצור הוא ההפרש בין ערך המכירה בתקופה הנמדדת לבין ההוצאות "החיצוניות" ליצירת ערך זה. ההוצאות החיצוניות כוללות את [[חומר גלם|חומרי הגלם]], הוצאות ייצור שאינן [[שכר|שכר העבודה]] ועלויות תקורה.
 
ב[[שנות ה-30|שנות השלושים]] של [[המאה ה-20|המאה העשרים]] מצא החוקר '''אלן וו. רקר''' (Alan W. Rucker) שהיחס בין הוצאות על שכר העבודה לערך המוסף נוטה להיות קבוע לאורך זמן - '''סטנדרט רקר'''. ממחקרים שבוצעו ב[[ארצות הברית]] נמצא כי היחס הממוצע היה כ-39.4%.
 
על בסיס השערה זו נבנתה תוכנית תמריצים להגברת פריון הייצור. על פי התוכנית, הבונוס המחולק לעובדים מחושב על פי היחס שבין עלות השכר בפועל לשכר המחושב על פי סטנדרט רקר. ככל שעלות השכר נמוכה בהשוואה לסטנדרט כן זוכים העובדים לתמריץ גבוה יותר. יתרונה של שיטה זו שהיא מתגמלת את העובדים על השגת יעילות והורדת עלויות בכל מרכיבי העלות. אולם חסרונה בכך שהיא תלויה במרכיבים שאינם בהכרח בשליטה של העובדים - הן בצד ההכנסות והן בצד ההוצאות.
שורה 15:
{{קצרמר|כלכלה}}
 
[[קטגוריה:כלכלהתגמול עובדים]]