רובר גיסקאר – הבדלי גרסאות

'''רובר גיסקאר''' (בערך [[1015]] - [[17 ביולי]] [[1085]]), מייסד ממלכת ה[[נורמנים]] בדרום [[איטליה]] וב[[סיציליה]].

הוא היה בנו של [[טנקרד]] מאוטוויל]] (כיום בחבל [[נורמנדי]] שב[[צרפת]]) ושל אשתו השנייה פרסנדה. בהתאם ל[[היסטוריון|היסטוריונית]] [[הקיסרות הביזנטית|הביזנטית]] [[אנה קומננה]], הוא עזב את נורמנדי בחברת חמישה [[פרש (מקצוע)|פרשים]] ושלושים מלווים בלבד. ב-[[1047]], משהגיע לדרום איטליה הפך לראשה של חבורת שודדים, אך עם נשואיו ל[[אוברה דה בורגון]] שינה את אורח חייו והפך ליד ימינו של אחיו [[האמפרי]].

הוא השתתף ב[[קרב סיביטיטהסיביטאטה]] ([[18 ביוני]] [[1053]]) שבו האפיפיור [[לאו התשיעי]] נפל ב[[שבי]] הנורמנים. ב-[[1054]] כבש את [[קלבריה]] ואת [[בנוונטו]] (כיום מחוזות בדרום איטליה) וב-[[1057]], עם מות אחיו האמפרי, הפך למנהיג הנורמנים ושם לעצמו כמטרה לכבוש את כל דרום איטליה. ב-[[1058]] שלח את אחיו הצעיר [[רוז'ה]] לכבוש את האי [[סיציליה]], וב-[[1059]] כרת ברית עם האפיפיור [[ניקולאס השני]], נשבע לו אמונים כ[[ואסל]] וקיבל ממנו בתמורה את [[פולייה]] (כיום מחוז בדרום איטליה) ואת סיציליה.

במאי [[1081]] הוא ובנו [[בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה|בוהמון]] (מאוחר יותר [[בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה]])

כבשו את האי [[קורפו]] ועלו על עיר הנמל הביזנטית [[דורס]] (כיום ב[[אלבניה]]). הביזנטים קראו לעזרתם את [[ונציה]], שהצי שלה נחל ניצחון על זה של [[גיסקאר]] (יולי 1081). אך הוא הוביל את צבאו שוב לדורס ונחל שם ניצחון על צבאו של [[אלכסיוס הראשון]], קיסר האימפריה הביזנטית ([[18 באוקטובר]] של אותה שנה). ב- [[21 בפברואר]] [[1082]] כבש את דורס ומשם המשיך ל[[אפירוס]] ול[[תסליה]] (כיום מחוזות ב[[יוון]]) והגיע כמעט עד [[סלוניקי]].

ב-[[1083]] קיבל קריאה מן האפיפיור [[גרגוריוס השביעי]], שנאלץ להימלט מ[[רומא]], לבוא לעזרתו נגד [[היינריך הרביעי]] מלך גרמניה (מאוחר יותר קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]]) שכרת ברית עם הביזנטים ועלה על העיר. רובר גיסקאר השאיר את צבאו בתסליה תחת פיקודו של בנו בוהמון, שב לאיטליה והקים שם צבא שהורכב מנורמנים, [[איטלקים]] ו[[מוסלמים]].

ב-[[21 במרץ]] [[1084]] נכנס היינריך הרביעי לרומא וכעבור עשרה ימים הוכתר לקיסר האימפריה הרומית הקדושה על ידי האנטי אפיפיור [[קלמנט השלישי]]. ב- [[24 במאי]] של אותה שנה עלה רובר גיסקאר על רומא בראש צבא של 36,000 איש, וכעבור שלושה ימים שחרר את האפיפיור שהיה נצור במבצר [[סן אנג'לו]] וכבש את העיר מידי הגרמנים. הוא דיכא את מרידת תושבי רומא נגד הנורמנים, והניח לחייליו לשרוף ולבוז את העיר.