קם ליה בדרבה מיניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏מתי הכלל חל: שכתוב קטע בעייתי
שורה 14:
כאשר שני העונשים המוטלים עליו הם [[ארבע מיתות בית דין|מיתה]] ו[[מלקות]] נחלקו ה[[תנאים]]<ref>מכות יג</ref> האם אומרים קם ליה בדרבה מיניה או לא, לדעת [[רבי עקיבא]] הכלל חל ולא ילקה, ואילו לדעת [[רבי ישמעאל]] ילקה מאחר שהמלקות יכולות להיות חלק מההמתה ולא עונש "אחר".
 
המיתה שפוטרת מתשלום היא רק מיתה בידי אדם, כלומר [[מיתת בית דין]] או מקרה שבו אפשר להמית את האדם ללא [[בית דין (הלכה)|בית דין]], כגון [[רודף]] או בא במחתרת. אם דין המוות הוא בידי שמים, כמו בדוגמת המשנה לגבי אדם ששרף חפץ של חבירו ב[[יום הכיפורים]] (שחייב [[כרת]]) לדעת רבי [[נחוניא בן הקנה]]<ref>כתובות ל, א</ref> גם בזה יש קלב"מ, אך להלכה לא נפסק כמותו. למרות זאת, [[רש"י]]]]<ref>[[מסכת בבא קמא|בבא קמא]] ע, א ד"ה "לא מפקינן מיניה"</ref> מביא את דעת ה[[גאונים]], שבמקרה זה יוכל הניזק לתפוס בכח את דמי נזקו מממונו של המזיק, למרות שבית דין לא יחייב אותו. [[ראשונים]] אחרים חולקים וסבורים שהניזק אינו יכול לתפוס, למרות הסכמתם העקרונית בדבר חיוב המזיק בדיני שמיים, ויש אומרים שאינו חייב אף בדיני שמיים.
 
כשהתחייב [[מלקות]] וממון אין חולק שלא חל הכלל קם ליה בדרבה מיניה. למרות זאת, [[חכמים]] סבורים<ref>מכות ד, א</ref> שלא יקבל מלקות אלא רק ישלם, וזאת מחמת כלל אחר- "כל המשלם אינו לוקה" (למרות שכאן העונש הגדול הוא מלקות, אנו מעדיפים לחייבו ממון כדי שישלם לניזק או הנגזל), וכך נפסק ל[[הלכה]].