הרצון הכללי – הבדלי גרסאות

'''הרצון הכללי:'''

כאשר דנים בתיאוריה הפוליטית של רוסו, הכרחי לעסוק בשני מושגי מפתח: "רצון הפרטי" (Volonte Particuliere) ו"הרצון הכללי" (Volonte Generale). המושגים הללו מייצגים באיזשהו אופן את הניגוד שיש בין האינטרס של היחיד לאינטרס הכולל של החברה כקולקטיב. "רצון הכלל" (Volonte de Tous) מייצג על פי רוסו את סך כל ה"רצונות הפרטיים", שיש לכל הפרטים אשר שותפים באמנה החברתית. רוסו מייחס חשיבות גדולה למושג "הרצון הכללי" שהוא אחד, ומייצג את האינטרס הקבוצתי הכולל. רצון זה לא ניתן לחלוקה, ולא ניזון מהשפעות זרות של האינטרסים הפרטיים בחברה. החירות של היחיד באה לידי ביטוי ב"רצון הכללי". הפרטים בחברה מוסרים את עצמם ואת כל זכויותיהם לידי הגוף הציבורי, כך שבסופו של תהליך, לא מסר בעצם אף אחד אחד את עצמו לשום אדם . הפרט אומנם מאבד את חירותו הטבעית, אך זוכה בחירות ממוסדת. הנחת היסוד הבסיסית של רוסו בכל מה שקשור לרצון הכללי, היא שאדם מסוגל לוותר על שיקוליו האנוכיים ויפעל לטובת הכלל. בסופו של דבר זו גם טובתו שלו. אחד המשפטים היותר שנויים במחלוקת באמנה הוא המשפט שמסגרתו טוען רוסו שבמידה ויהיה מישהו "שימאן להישמע לרצון הכללי, יכריחהו לכך הגוף כולו. דבר זה אין פירושו אלא זה שיכריחוהו להיות חופשי" . יש הרואים במשפט זה יסוד טוטאליטרי. ברם, מצד שני גם יש לו היבט חיובי מאוד בכל הקשור לתפיסתו האופטימית של רוסו בכל הקשור לטובתו של כל פרט באותה חברה אידיאלית שהוא הוגה.