מוחמד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Drork (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 40:
=== מלחמותיו ===
 
מוחמד כתב את "עהד אל-אֻמה" (חוזה האומה), בו ביטל את הסכסוך בין השבטים והכריז על כל המאמינים המוסלמים כעל אחים אשר המלחמה ביניהם אסורה. עובדי האלילים נחשבו לכאלה שיש להילחם בהם, אולם בהדרגה התאסלמו תושבי חצי האי ערב. מוחמד לא ראה ביהודים עובדי אלילים, אולם משהתגלעו סכסוכים בינו לבין השבטים היהודים באזור, נלחם בהם והוציא להורג את הגברים שביניהם. הנשים והילדים אולצו להתאסלם. הילדים והנשים היהודים שהתאסלמו תרמו לאסלאם מסורות שמקורן יהודי, ואשר מכונות בערבית "איסראיליאת" (إسرائيليّات).
 
משנוצרה הישות המדינית המלוכדת החל מוחמד בפשיטות על שיירות המסחר הבאות אל העיר מכה. כשסבלה העיר ית'רב (אל-מדינה) מרעב, פקד מוחמד לתקוף שיירות המובילות מזון כדי להשיג מזון לעיר. ב-[[623]] יצא מוחמד יחד עם 300 אנשים לתקוף שיירה [[סוריה|סורית]] שנסעה למכה. השיירה שמעה על כך והזעיקה תגבורת ממכה. בני קריש שלחו 900 איש, אך מוחמד הצליח להביס אותם במקום שנקרא בדר (بدر). [[קרב בדר]] נחשב עד היום במסורת המוסלמית סמל ומופת לגבורה. [[אבו סופיאן]], ממנהיגי מכה, נשבע לנקום במוחמד. ב-[[625]] יצא אבו סופיאן עם 3000 לוחמים על מדינה. מוחמד הגיע עם 1000 איש וצבאו ניגף ב[[קרב אוח'וד|קרב שהתחולל באוח'וד]] והוא עצמו נפצע בקרב. המסורת המוסלמית מייחסת לקרב זה את הפסוק בקוראן: "אל תחשיבו את המתים למען אללה כמתים, אלא הם חיים אצל ריבונם ומקבלים את שכרם" (סורה 3, [[סורת אל עמראן]], פסוק 169). מוסלמים נוהגים לצטט פסוק זה בעת קבורת חללי מלחמה.