F-105 ת'נדרצ'יף – הבדלי גרסאות

התפקיד העיקרי שיועד ל-F-105 הוא חדירה בגובה נמוך ובמהירות גבוהה לתוך המרחב האווירי של האויב עם [[נשק גרעיני|פצצתפצצה גרעינית]] יחידה בתוך תא פצצות פנימי. ה-F-105 טס לראשונה ב-[[1955]], ונכנס לשירות ב-[[1958]]. בדומה למטוסים מתקדמים אחרים באותה תקופה, דגמים מוקדמים של המטוס סבלו מבעיות רבות עם האלקטרוניקה, מערכת הדלק והמנוע. אף על פי כן, יכל ה-F-105 לשאת משקל פצצות גדול יותר ממפציצים כבדים בעלי ארבע-מנועים מתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] למרחק גדול יותר ובמהירות גבוהה הרבה יותר. כפועל יוצא, הפך ה-F-105 למטוס התקיפה העיקרי בשלבים המוקדמים של [[מלחמת וייטנאם]], כשהוא מבצע למעלה מ-20,000 משימות במחיר 334 אבידות בקרב. דגמי ה"[[ויילד ויזל]]" הדו-מושביים, F-105F ו-F-105G, היו הפלטפורמות היעודיות הראשונות למשימות [[דיכוי הגנה אווירית]] שלחמו נגד [[טיל קרקע-אוויר|טיל הקרקע-אוויר]] [[S-75 דווינה]] (כינוי [[נאט"ו]] :SA-2 גיידליין) מתוצרת [[ברית המועצות]].