פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
לאחר נסיגת הרומאים ב[[המאה ה-5|מאה ה-5]], השתלטו המלכים ה[[פרנקים]] על עריהם, ורוב השטח שבין בינגן וקובלנץ היה לטריטוריית הכתר. מצב זה של בעלות הכתר באדמות נמשך עד אמצע תקופת [[השושלת הקרולינגית]], והחל להשתנות ב[[המאה ה-8|מאה ה-8]]. חלק גדול מהאדמות נמסר לרשות הכנסייה ולרשותם של מסדרים נזיריים, והתהליך הושלם בתחילת [[המאה ה-14]].
 
לאחר [[חוזה ורדן]] בשנת [[843]] וחלוקת [[האימפריה הקארולינגית]], ניתנה הגדה השמאלית של הריין ל[[הממלכה הפרנקית האמצעית|ממלכה הפרנקית האמצעית]] בשליטת [[לותאר הראשון]], ואילו הגדה הימנית הייתה בתחומה של [[הממלכה הפרנקית המזרחית]] שנשלטה בידי [[לודוויג הגרמני]]. עם הכתרתו של [[קונרד השלישי, קיסר גרמניה]] ב-[[1138]] התפלגה השליטה בריין המרכזי העילי, והתחלקה בין ה[[בישוף|בישופים]] של [[קלן]], [[מיינץ]] ו[[טריירטריר]] ורוזני [[ריינלנד-פאלץ|פאלץ]]. בתקופה זו הוקמו כ-40 טירות לאורך הנהר בין בינגן לקובלנץ, ואלה היו לסמל של כוח ושימשו כתחנות מכס לאורך הציר המסחרי השוקק.
 
הריין המרכזי הגיע לשיא שגשוגו בין [[המאה ה-14]] ל[[המאה ה-16|מאה ה-16]] ונחשב לליבה של [[האימפריה הרומית הקדושה]]. במקום התמזגו האומנות והאדריכלות של אזור הריין העילי (Oberrhein) שמדרום ואלה של הריין התחתי (Niederrhein) שמצפון. גידול [[כרם|כרמים]] וייצור [[יין]] היה ענף כלכלי חשוב בעמק הריין המרכזי כבר בתקופה הרומית. החל ב[[המאה ה-10|מאה ה-10]] החלו הכרמים להתפשט וב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] כיסו שטח של 30 קמ"ר, פי חמישה משטחם כיום. אולם לאחר [[מלחמת שלושים השנים]], במחצית הראשונה של [[המאה ה-17]], מלחמה שפגעה בריין המרכזי באורח קשה, הצטמצמו שטחי הכרמים, והוחלפו במטעים וביערות.
18,810

עריכות