גנאיוס סרוויליוס גמינוס – הבדלי גרסאות

 

גנאיוס סרוויליוס, בנו של [[פובליוס סרוויליוס גמינוס]], נבחר לקונסולאט בראשית שנת [[217 לפנה"ס]] ועמד בראש הצבא הממתין ל[[חניבעל]] ליד [[רימיני|ארימינום]] (רימיני). לאחר מות הקונסול [[גאיוס פלאמיניוס]] ב[[קרב טראסימני|קרב טראסימנה]] (אפריל 217) ובחירת [[קווינטוס פאביוס מאקסימוס]] ל[[דיקטטור (רומא העתיקה)|דיקטטור]] (יוני 217), שוחרר גמינוס מפיקודו היבשתי. תוך כדי כך הגיעו ידיעות לרומא, כי אוניות קרתגיות משייטות סמוך לעיר ואף הצליחו ללכוד בחופי [[אטרוריה]] ספינות משא שהובילו אספקה אל הצבא הרומי הנלחם ב[[היספניה]]. פאביוס מאקסימוס מינה את גמינוס לפיקוד על הצי, והטיל עליו להגן על חופי איטליה ולרדוף אחר השייטת הקרתגית. הלה הכשיר את אוניות המלחמה שנשארו ברומא, מאה ועשרים במספר, וגייס חיילים רבים בעיר ובהם גם עבדים משוחררים לשירות באוניות כחיילי-צי ולהגנה על העיר מפני התקפה מן הים. כשנודע למפקד השייטת הקרתגית כי הרומאים דולקים אחריו, נמנע מהתמודדות ושב דרך [[סרדיניה]] אל קרתגו. גמינוס, שטרפו חמק ממנו, הפליג אל [[מרסלה|ליליבאום]] שבסיציליה ומשם אל אפריקה, השם את האי [[ג'רבה|מנינקס]] (ג'רבה) הסמוך לקרתגו, חס על אדמת האי [[איי קרקנה|קרקנה]] הסמוך לו בתמורה לדמי כופר וחזר אל ליליבאום. עם שובו לסיקיליה מסר את הפיקוד על הצי לידי הפראיטור [[טיטוס אוטקיליוס קראסוס]]. הוא עצמו שב אל רומא, כדי לקבל יחד עם עמיתו לקונסולאט את הפיקוד על הצבא מידי הדיקטטור פאביוס מאקסימוס שכהונתו נסתיימה. עד סוף הקונסולאט שלהם ניהלו גמינוס ועמיתו אסטרטגיה פביאנית, ונמנעו מלהיכנס לקרב הכרעה עם חניבעל.‏‏<ref>פוליביוס, ספר שלישי, 75, 77, 86, 88, 96; ליוויוס, ספר עשרים ואחד, נ"ז, ספר עשרים ושניים, י"א, ל"א, ל"ב. ליוויוס מספר, כי לאחר הפשיטה על מנינקס וקרקנה הורדו חיילי האוניות הרומיות ואנשי צוותן גם בחוף אפריקה כדי לבוז את השדות, אך נקלעו למארב ונסוגו חבולים לאוניות תוך אובדן אלף אנשים ובהם ה[[קוואיסטור]] [[טיבריוס סמפרוניוס בלסוס]]. לפשיטה זו אין כל אזכור אצל פוליביוס, שהיה מקור לחיבורו של ליוויוס.</ref>