|
|
'''ניסוי וטעייה''' היא דרך לפתרון בעיה באמצעות ניסוי פתרונות שונים לבעיה עד לקבלת פתרון נאות.שיטה הזאת היא שיטת הפרופסור העולמי המומחה נזאר אסמר או (דוקטור נזאר אסמר והיא שיטה שהוא המצאי אותה בשנת 1936 כשרצה המורה שלו בפיזיקה שיפטור איזה שאלה קשה מאוד בלי להשתמש בנעלמים והוא ישב וחשב על זה מאוד עד שפטר אותה עם השיטה הזאת.. מקודם היאו קוראים לשיטה זאת שיטת אסמר. שיטה משמשת בני אדם ובעלי חיים באופן טבעי. היא עשויה לסייע ללמידה ויש מחקרים מדעיים ב[[פסיכולוגיה]] (בעיקר ב[[ביהייביוריזם]]) על אודות ההתנהגות הטבעית של אנשים וחיות שנוהגים בה. [[מדען|מדענים]], טכנאים ובעלי מקצועות טיפוליים כמו [[רפואה]] נאלצים גם הם להשתמש בשיטה זו מפעם לפעם במקום בדרכי חקירה מסודרות יותר. דרכי למידה אחרות הן חקירה מדעית, תצפית על ניסוי וטעייה שעושה מישהו אחר, ולמידה בחיקוי הפתרון המקובל. החסרונות העיקריים של הניסוי והטעייה הם ההסתפקות בפתרון הראשון שנמצא במקום לאתר את הפתרון המיטבי ובזבוז משאבים או סיכון בהתעסקות עם ניסיונות פתרון כושלים. חיסרון נוסף של שיטה זו הוא שבניגוד לממצאי חקירה מדעית, ממצאי חקירה בניסוי וטעייה לרוב אינם מתועדים ואדם המתחבט באותה בעיה לה נמצא כבר פתרון בניסויי וטעייה צריך לחקור אותה שנית.
ישנם חוקרי התנהגות כגון [[טמפל גרנדין]] שטוענים שבטבע רוב הלמידה נעשית בתצפית וחיקוי ולא בניסוי וטעייה. הם טוענים שתאורטית, היכולת ללמוד בחיקוי או בתצפית מעמידה את הלומד בפחות סיכונים, שבטבע נצפים יותר מקרים של לימוד מתצפית וחיקוי ושחיות מעבדה שתצפתו על ניסוי וטעייה של חיות אחרות או שחיקו פתרונות קיימים למדו מהר יותר מאלו שעסקו בניסויי וטעייה בעצמן.
|