שפיטות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 4:
שופט בית המשפט העליון בדימוס, [[חיים כהן]], תיאר את היחס לסוגיה זו בשנותיה הראשונות של המדינה:
:אם כי גישתם ודעותיהם של השופטים חלוקות לא פעם אם עניין פלוני שפיט הוא אם לאו, ניתן לומר שכל ספק בדבר יפעל לטובת בעל הדין המבקש את סעדו בבית המשפט. אבל לא היה ספק בלב השופטים כי מדיניות הממשלה בענייני חוץ, למשל, אינה שפיטה בבית משפט, כי אם נתונה כולה לשיקול דעתה של הממשלה; או כי ציונים שקיבלו תלמידים ממוריהם אינם עניין שפיט - ולא פקודה צבאית הניתנת כדין בידי מפקד מוסמך.<ref>חיים כהן, '''המשפט''', [[מוסד ביאליק]], 1991, עמ' 393. וכן: גד ברזילי, אפרים יוכטמן-יער, זאב סגל, '''בית המשפט העליון בעין החברה הישראלית''',[[פפירוס]], 1994</ref>
הרחבת גבולותיו של מתחם השפיטות בישראל החלה בתקופת כהונתו של [[מאיר שמגר]] כ[[נשיא בית המשפט העליון]], ונמשכה ביתר שאת בתקופת כהונתו של [[אהרן ברק]] בתפקיד זה. כך, למשל, עסק [[בג"ץ]] בתקופת כהונתו של ברק בעתירות בענייני ביטחון ומדיניות, כגון תוואי [[גדר ההפרדה]], [[תוכנית ההתנתקות]], ופרטים רבי הקשורים אליה, ולא דחה עתירות אלה מנימוקי סף<ref>[http://elyon1.court.gov.il/heb/verdict/search/verdict_by_case_rslt.aspx?case_nbr_html=%e1%e2%22%f5+7710%2f05 בג"ץ 7710/05] באשר להריסתם של בתי-הכנסת ביישובים המפונים מרצועת עזה</ref>
| |||