מיסה סולמניס (בטהובן) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
שלומית קדם (שיחה | תרומות) ויקיזציה |
||
שורה 1:
'''מיסה סולמניס'''
בטהובן עצמו, בשנותיו האחרונות, התייחס אליה כמעולה ביצירותיו, ואף כי לא הצליחה להגיע לאותה מידת פופולריות שהשיגו רבות מן
המיסה כתובה ל[[תזמורת]] קלאסית מלאה (כוללת [[טרומבון|טרומבונים]]), [[מקהלה]] בארבעה קולות וסולנים בקולות [[סופרן]], [[אלט]], [[טנור]] ו[[קולות (מוזיקה)|בס]].
==מבנה==
שורה 9:
כמו רוב המיסות, המיסה סולמניס כתובה בחמישה פרקים:
* '''קיריה''': פרק זה, אולי המסורתי ביותר בפרקי המיסה, כתוב במבנה מסורתי של א-ב-א, עם [[כוראל]] איטי בחלק הראשון של הפרק והולכת קולות [[קונטרפונקט|קונטרפונקטית]] יותר ב'''כריסטה''', שבו נכנסים גם ארבעת הסולנים.
* '''גלוריה''': שינויים מהירים במרקמים ובנושאים מציינים כל אחד מקטעי הטקסט של הגלוריה, הנפתחת בחקר אנציקלופדי כמעט של מפעם 3/4. הפרק מסתיים בראשונה בשתי
* '''קרדו''': אחד הפרקים המרשימים ביותר שיצאו, קודם או אחר כך, מקולמוסו של בטהובן, נפתח ב[[סקוונצה]] של [[אקורד|אקורדים]], שתבוא שוב לשימוש בפרק לצורך מודולציות. הקרדו, כמוהו כגלוריה, הוא לא פעם מירוץ מטורף ומבלבל בין שורות הטקסט.
* '''סנקטוס''': עד ל'''בנדיקטוס''' של ה'''סנקטוס''', המיסה סולמניס שומרת על פרופורציות קלאסיות סבירות למדי. אבל אז, לאחר "פרלודיו" תזמורתי, נכנס [[כינור]] סולו בטווח הצלילים הגבוה ביותר שלו - לייצג את רוח הקודש היורדת אלי אדמות - ומתחיל בקטע מוזיקה יפהפה, שלוחה ארוכה להפליא של הטקסט.
* '''אגנוס דאי''': התחינה
==ביצוע==
הצורה המוזיקלית של המיסה סולמניס קרובה יותר
כפי שצוין לעיל, הרפריזה של הפוגה Et vitam venturi מפרכת במיוחד, הן בשל השינויים הדקים לעומת ההצגה הקודמת של הנושא ושל הנושא הנגדי, והן משום שמהירותה גבוהה בערך כפליים.
גם תפקידי
מחמת הקושי שביצירה, והדרישה לתזמורת מלאה הכוללת כנר ראשי סולן, אין מבצעים אותה לעתים קרובות במקהלות חובבים ומקצועיות למחצה, האחראיות על רוב הביצועים
==תגובת הביקורת==
שורה 32 ⟵ 33:
אי-אילו מבקרי מוזיקה מוטרדים מן הבעיה, כפי שהציג אותה [[תיאודור אדורנו]], כי "במיסה סולמניס יש משהו משונה ויוצא דופן." מבחינות רבות, זו יצירה חריגה, אפילו לגבי בטהובן. היא חסרה אותה חקירת נושאים רצופה ומתמשכת באמצעות פיתוח, שהנה מסימני ההיכר המובהקים של בטהובן. הפוגות המאסיביות בסוף הגלוריה והקרדו מציבות אותה בשורה אחת עם יצירותיו המאוחרות - אבל העניין שגילה בו בזמן בצורת הנושא ווריאציות בולט בהיעדרו. תחת זאת, מציגה המיסה סיפור מוזיקלי רציף, כמעט ללא חזרה, בעיקר בפרקי הגלוריה והקרדו, העולים באורכם על כל אחד משלושת האחרים. הסגנון, כפי שמציין אדורנו, קרוב לטיפול בנושאי בדרך החיקוי שאפשר למצוא אצל רבי-האמנים הפלמיים, כמו [[ז'וסקן דה פרה]] ו[[יוהנס אוקכם]], אבל לא ברור, אם בטהובן חיקה ביודעין את הטכניקות שלהם או שמדובר פשוט באבולוציה מתכנסת לענות על הדרישות המיוחדות במינן של טקסט המיסה. דונאלד פרנסיס טוביי קישר את בטהובן למסורת המוקדמת בדרך שונה:
:"אפילו באך או [[גיאורג פרידריך הנדל|הנדל]] אינם יכולים להציג תחושת מרחב ו[[מצלול (מוזיקה)|מצלול]] גדולה יותר. אין כתיבה כוראלית מוקדמת יותר, המתקרבת כל כך לשחזור משהו מן הסודות האבודים של סגנון [[ג'ובאני פלסטרינה]]. אין עוד כתיבה כוראלית ותזמורתית, קודמת או מאוחרת יותר, החדורה בתחושה מסעירה יותר של צבעם הייחודי של כל [[אקורד]], כל פוזיציה, כל [[מרווח|טרצה]] כפולה או [[דיסוננס]]."
הדרך הטובה ביותר, אולי, להבין את חשיבותה של המיסה ביצירתו של בטהובן היא להכיר בייחודה ולראות את המגוון המרשים והאינדיבידואליות רבת העוצמה שלה כהשתקפות קשריו של בטהובן עצמו עם האלוהי.
יש אומרים, שטיפולו בטקסט - לרבות הוספת האות a בקטע ה"מיזררה" בגלוריה וההיפטרות המהירה מכמה שורות טקסט בקרדו, תחת כובד משקלם של שני תפקידי המקהלה אחרים והתזמורת - מצביע על התעלמות עקשנית מן
מה שברור הוא, שהמיסה סולמניס היא יצירה קשה ושנויה במחלוקת. בכך אפשר לראותה כמשקפת את אמונתו של בטהובן עצמו.
[[קטגוריה:בטהובן|מיסה סולמניס]]
[[קטגוריה:יצירות במוזיקה קלאסית]]
[[en:Missa Solemnis (Beethoven)]]
| |||