היסטוריה של שיטות המדידה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור
שורה 6:
בעמק ההינדוס התגלה [[סרגל]] [[שנהב]] שעליו יחידות מידה שאורכן כ-1.704 [[מילימטר]]ים, כלי המעיד על יכולת גבוהה במדידת אורך ועל יכולת טכנית רבה ביצירת כלי מדידה. כמו כן, תרבות זו פיתחה מערת מידות עשרונית, ושיטת מדידת המשקל שלהם היתה ביחידות של 0.05, 0.1, 0.2, 0.5, 1, 2, 5, 10, 20, 50, 100, 200 ו-500, כאשר כל יחידת משקל ([[אונקיה]]) היתה מקבילה ל-28 [[גרם]] של ימינו.
 
ב[[בבל]] ו[[מצרים העתיקה]] וכן באיזור ארץ ישראל, נעשה שימוש בשיטות מדידה המבוססות על גוף האדם - [[אמה (יחידת מידה)|אמה]], [[רגל (יחידת מידה)|רגל]], [[זרת (יחידת מידה)|זרת]]. באיזורים אלה פותחה שיטת מדידת זמן המבוססת על גרמי השמיים (ה[[ירח]] והו[[שמשהשמש]]), נפח נמדד על ידי זרעים שונים כגון ה[[קרט (יחידת משקל)|קרט]] המבוסס על פרי ה[[חרוב]] - שיטה הנמצאת בשימוש גם כיום.
 
קיומה של שיטת מדידה יעילה נדרשה לצורך קיום מנהל תקין (גביית מסים) ומערכת משפט (מניעת סכסוכים בין סוחרים), ומערכות השלטון השונות קבעו החל מהעת העתיקה ועד העת המודרנית את הסטנדרטים של המידות והמשקלות.