כריזובריל – הבדלי גרסאות

ריכוזם הגבוה של המים בתכולת המגמה איפשר לגבישים לגדול במהירות, לכן הגבישים של פגמטיטים הם גדולים למדי, ולעובדה זו יש כמובן חשיבות לדגימות של אבני חן. כריזובריל מצוי תמיד בלוויית [[קוורץ]]. הכריזובריל מצוי בפגמטיטים של [[גרניט]], ב[[שיסט]]ים של [[נציץ]] וב[[שיש]] שנוצר מ[[התמרה]] של [[סלע משקע|סלעי משקע]] [[דולומיט]]יים. כמו כן מצוי כריזובריל במקורות משניים כדוגמת חולות וחצץ בנהרותב[[נהר]]ות וב[[מניפת סחף|מניפות סחף]] יחד עם [[קורונדום]], [[ספינל]], [[גארנט]] ו[[טורמלין]]. נעשו מעט מאוד מחקרים על תהליך היווצרותו של הכריזובריל, בשל העובדה כימשום אתשאת רוב הכריזובריל כורים כיום באתרים משניים (כדוגמת חולות וחצץ נהרות) ונדיר למצוא אותו במקור הראשוני הסלעי. עם זאת, ההנחה המקובלת היא כי תהליך יצירת הכריזובריל דרש סביבה של התמרת פגמטיטים עשירים בבריליום ואלומיניום.

ה[[משקל סגולי|משקל הסגולי]] של הכריזובריל גבוה מספיק על מנת לגרום לריכוז של המינרל ב"חולות שחורים", במרבצים הנוצרים בנחלים קיימים או באפיקים יבשים של נחלים קדומים, יחד עם מינרלים כבדים יחסית אחרים כדוגמת ה[[קסיטריט]], ה[[יהלום]], ה[[קורונדום]], ה[[טופז]] וה[[גארנט]]. לכריזובריל שמוצאים ב"פלאסר" (שכבת מחצבים הנוצרת מהשקעה באפיקי נחלים) יש קצוות מעוגלים, בניגוד לפינות החדות בצורת טריז של הגבישים המקוריים. את רוב הכריזובריל שמקורו ב[[ברזיל]] וב[[סרי לנקה]] כורים מפלאסרים, שכן הסלעים המקוריים שהכילו אותו עברו [[בליה]] אינטנסיבית והם נשחקו.

הכריזובריל נתגלה ב-1789. ב-1790 תיאר אותו [[אברהם גוטלוב ורנר]] ונתן לו את שמו. ורנר, שעבד בבית הספר למקצועות הכרייה של [[פרייברג]] מ-1790 עד 1793, היה מוכר בתקופתו כאחד מגדולי ה[[גאולוג]]ים. כיום הוא ידוע בעיקר כמי שהפסיד בקרב בין הנפטוניסטים (תומכי התאוריה של [[תאלס]] מ[[מילטוס]] שמקור כל הסלעים ביםב[[ים]]) והפלוטוניסטים (תומכי התאוריה של [[זנון מקיטיון|זנון]] שמקור כל הסלעים באשב[[אש]]) שהתנהל בשנות ה-80 של המאה ה-18.

למרות הדמיון בשמות, ולמרות שהן הכריזובריל והן ה[[בריל]] מכילים [[בריליום]], אלו הן שתי אבני חן שונות לחלוטין. [[בריל]] הוא [[סיליקט]] וכריזובריל הוא [[תחמוצת]]. בקבוצת הבריל כלולים ה[[אזמרגד]], ה[[אקוומרין]] וה[[מרגניט]], בעוד שקבוצת הכריזובריל כוללת את הכריזובריל, הסימופאן (עין החתול) והאלכסנדריט. בשל הבלבול הקיים בין כריזובריל ובריל, הכריזובריל מוכר פחות בזכות עצמו והסוג אלכסנדריט מוכר הרבה יותר.

הסוג '''אלכסנדריט''' מציג שינוי צבע (המכונה תוצא האלכסנדריט) התלוי בסוג האור, יחד עם [[פליאוכרואיזם]] (עד כמה משתנה צבע המינרל בהתאם לזווית בה מסתכלים בו) עז. אלכסנדריט נוצר כאשר כמות קטנה של אלומיניום מוחלפת ב[[תחמוצת]] ה[[כרום]], הגורם האחראי לחילופי הצבע מירוק לאדום האופייניים לאלכסנדריט. צבעו של אלכסנדריט שמקורו ב[[הרי אורל]] שב[[רוסיה]] הוא ירוק באור יום ואדום באור מלובן. סוגים אחרים של אלכסנדריט יכולים להיות צהבהבים או ורודים באור יום ואדום -[[פטל]] באור מלובן. חילופי הצבע האופטימליים או האידאליים הם מירוק אזמרגד לאדום ארגמן עז, אבל אלכסנדריט הניחן בחילופי צבע כאלו נדיר מאוד. בשל נדירותן ויכולת שינוי הצבע בה ניחנו, אבני חן "אידאליות" מהסוג אלכסנדריט הן בין אבני החן היקרות ביותר בעולם.

את האלכסנדריט [[תגלית|גילה]], על פי סיפור מקובל אבל שנוי במחלוקת, ה[[מינרלוגיה|מינרלוג]] ה[[פינלנד|פיני]] [[נילס גוסטף נורדנשלד]] (Nils Gustaf Nordenskiöld) (1792-1866) ב-17 באפריל 1834, יום הולדתו ה-16 של יורש העצר הרוסי אלכסנדר. בשל סיבה זו קרא נורדנשלד למינרל על שמו של ה[[צאר]] לעתיד [[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]]. לעתים טועים בין נילס גוסטף נורדנשלד לבנו [[אדולף אריק נורדנשלד]] (1832-1901), שגם הוא היה גאולוג, מינרלוג וחוקר קוטב פיני מפורסם שליווה את אביו במסע המחקר להרי אורל על מנת לחקור את מכרות הברזל והנחושת בטאגליסק ב-1853. עם זאת, אדולף אריק נורדנשלד היה בן שנתיים בלבד כשנתגלה האלכסנדריט ורק בן 10 כאשר האבן תוארה לראשונה בשם אלכסנדריט.

אף שאכן נורדנשלד הוא שגילה את האלכסנדריט, לא ייתכן שהוא גילה את האבן ונתן לה את שמה ביום הולדתו של אלכסנדר. התגלית המקורית של נורדנשלד התרחשה כתוצאה מבחינה של דגימת מינרל חדשה שקיבל מהדוכס פרוֹבסקי, שבתחילה הוא זיהה בטעות כאזמרגד. הקשיות הגבוהה של האבן הפתיעה אותו והוא החליט להמשיך את מחקריו בה. מאוחר יותר באותו ערב, כשהביט בדגימה לאור הנר, הוא הופתע לראות כי צבע האבן השתנה מירוק לאדום -פטל. מאוחר יותר הוא אישר את גילויו של סוג חדש של כריזובריל והציע לכנותו "דיאפניט" (מיוונית "די" – שניים ו"אפאנס" בלתי נראה או "פאן" להיראות). שמו של האדם שמצא את האבן לראשונה אבד בערפילי הזמן. עם זאת, האדם הראשון שהביא את קיומה של האבן לידיעת הציבור ושדאגודאג בכך שהאבן תהיה קשורה תמיד בזכר המשפחה הקיסרית היה הדוכס לב אלכסייביץ' פרובסקי.

אבני האלכסנדריט המשובחות ביותר מצויות בהרי אורל, הגדולות ביותר מבין האבנים החתוכות הן בתחום ה-30 [[קרט (יחידת משקל)|קרט]] (כ-6 גרם), אם כי אבנים יפות נתגלו גם ב[[סרי לנקה]] (עד 65 קרט), ב[[הודו]], (מדינת [[אנדרה פראדש]]), ב[[ברזיל]], ב[[בורמה]] ובייחוד ב[[זימבבואה]] (אבנים קטנות בדרך כלל פחות מקרט (200 מיליגרם) אבל עם שינויי צבע עזים). בדרך כלל, אבנים מכל אחד ממקומות אלו שגודלן מעל ל-5 קרט הן נדירות מאוד, בייחוד אבנים עם שינוי צבע אידאלי. אלכסנדריט היא אבן קשה מאוד ולכן מתאימה מאוד לשמש ב[[תכשיט]]ים.

כמה אבני חן המתוארות כאלכסנדריט סינתטי, כלומר שיוצרו במעבדה, הן למעשה [[קורונדום]] שנוספו לו יסודות קורט (למשל [[ונדיום]]) או [[ספינל]] מחליף צבע, ואינם כריזובריל. הכינוי המדויק לאבנים אלו הוא חיקויי אלכסנדריט ולא אלכסנדריט סינתטי. לעומתם קיים בשוק [[אלכסנדריט סינתטי]] אמיתי שנוצר בשיטה שפותחה ב[[ברית המועצות]] ב[[שנות ה-70]] של [[המאה ה-20]] ונעשה בו שימוש ב[[לייזר|לייזר גביש]]. שולי הגביש של האלכסנדריט הסינתטי מעוגלים ויש בו כתמי צבע חומים.

כריזובריל צהבהב שקוף למחצה המציג את [[תופעת עין החתול]] (מ[[צרפתית]] שטויאן) מכונה '''סימופאן''' או '''עין החתול'''. מקור השם גם הוא מיוונית, [[הלחם]] של המילים גל והופעה, רמז לתופעת עין החתול שהמופיעה לעתים באבן. בסוג כריזובריל זה נוצרים במקביל לציר ה-z חללים מיקרוסקופיים צינוריים המכילים [[רוטיל]], שיוצרים את אפקט עין החתול כשקרן אור בודדת חולפת על פני הגביש. הצורה הטובה ביותר בה אפשר לראות אפקט זה היא באבני חן חתוכות כ[[קבושון]] (צורת טיפה שתחתיתה שטוחה) בניצב לציר ה-z. הצבע בכריזובריל צהוב בשל זיהומים ב-⁺Fe³.