פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 57 בתים ,  לפני 11 שנים
 
==היסטוריה==
בסוף [[1782]] הוקמה ב[[קניגסברג]] "חברת דורשי לשון עבר", חבורה של משכילים צעירים ששמה לה למטרה להפיץ השכלה בעולם היהודי ולהרחיב את השימוש בשפה ה[[עברית]]. בראשה עמדו [[יצחק אייכל]], מנחם מנדל ברסלוי והאחים שמעון וזנוויל פרידלנדר. הפעילות המרכזית של החברה נועדה להיות הוצאת כתב עת עברי. לצורך זה הוציאה החברה ב-[[1783]] חוברת בשם "נחל הבשור", ובה הודיעו המייסדים על כוונתם להתחיל בהפצת העלון, תיארו את תוכנו ומטרתו והחלו להחתים מנויים בקהילות היהודיות ברחבי אירופה.
 
כמאתיים מנויים חתמו על כתב העת והוא החל לצאת ב-[[1784]]. בשלוש השנים 1784 - [[1786]] יצא בקניגסברג פעם בחודש. העורךה[[עורך]] היה יצחק אייכל, והתוכן כלל [[ביוגרפיה|ביוגרפיות]] של חכמי ישראל, ביאורים למקרא, שירים בעברית וכן תרגומים של יצירות של משוררים גרמניים. כן התפרסמו מזמן לזמן מאמרים בשאלות השעה וביקורת על ספרים חדשים - בעיקר ספרים הלכתיים שחיברו רבנים. בשלב מסוים נוסף לכתב העת חלק ב[[גרמנית]] שהלך וגדל עם הזמן. הכותבים קראו להפצת ה[[נאורות]] והתבונה הרציונלית, ביקרו את ההנהגה הרבנית ופרסמו חדשות [[אופטימיות]] על התמורות ההיסטוריות ברחבי אירופה. כנראהעורכי הושפעו, עורכיככל העיתוןהנראה, מכתבי עת גרמניים שעסקו בנאורות שהחלו לצאת אז בברלין, ובראשם ה-Berlinische Monatsschrift שהחל לצאת ב-1783.
 
ב-1786 עבר אייכל ל[[ברלין]], מרכז ההשכלה היהודית באותן שנים. הוצאת כתב העת נפסקה לזמן קצר, ו"חברת דורשי לשון עבר" התמזגה עם "חברת שוחרי הטוב והתושיה" של משכילי ברלין. כתב העת יצא שוב בשנים [[1788]] - [[1790]] ונדפס בדפוס המשכילי "חינוך נערים". העריכה עברה לידיהם של [[יואל ברי"ל]] ו[[אהרון וולפסון]], שהחלו לבטא דעות יותר קיצוניות וביקורתיות כלפי העולם הרבני והמסורתי. היקפו של כתב העת הוכפל, ובכל שנה הודפסו כארבע-מאות עמודים של "המאסף".
 
החל במ-1790 החלה האטה ביציאת העלון והתעוררו קשיים כספיים ניכרים בהוצאתו. ב-[[1791]] פסקה הוצאת העלון, והוא יצא שוב בקצבבתדירות איטינמוכה יותר ובכמותובהיקף מועטהנמוך יותר ב[[ברסלאו]] בשניםבין [[1794]] - [[1797.]] דמותו בשנות התשעים שקפה את המשבר שעבר על ההשכלה הברלינית באותו זמן: המשכילים הצעירים ועשירי ברלין הלכו ונעשו יותר ויותר חופשיים וביקורתיים ביחסם ליהדות, לעם היהודי ולעברית וחלק גדול מהם [[נצרותהתנצרות|
התנצר]]. גם "המאסף" החל נוקט עמדה קיצונית ופרובוקטיבית ואף החל לדון בפולמוסים פנימיים בין המשכילים לבין עצמם. השמרנים שבין המשכילים לא ראו בעין יפה את התהליך הזה, וכך למשל חדל [[נפתלי הרץ וייזל]] לפרסם יצירות שלו בכתב העת. הוצאת "המאסף" פסקה לחלוטין בשנת 1797. בשנת [[1800]] כתב אייכל ל[[שלום הכהן]], שהציע לו לנסות להוציא שוב את "המאסף", כי לדעתו אפסו סיכויי ההצלחה למהלך כזה ותם זמנה ההיסטורי של תנועת ההשכלה.
 
בשנת [[1809]] ניסה בכל זאת שלום הכהן להחיות את "המאסף", ואף הצליח להוציא את העלון במשך כשלוש שנים. ב-[[1829]] נעשה ניסיון נוסף לפרסם את "המאסף", אך רק כרך אחד יצא. חלקים ומאמרים מתוך "המאסף" נדפסו שוב במהלך [[המאה ה-19]] על ידי אנשי תנועת ההשכלה במזרח אירופה.
 
==תוכן==