ילוסטון רבתי – הבדלי גרסאות

בתיעודים המוקדמים של [[אנטילוקפרה אמריקנית]] מתוארים עדרים של מאות פרטים החוצים את [[עמק]]י ה[[נהר]]ות העיקריים. האוכלוסיות הללו כמעט ונכחדו עד [[1900]], והירידה בגודל העדרים שנותרו נמשכת. במתחם הצפוני של הפארק אוכלוסיית האנטילוקפרה מנתה 122 פרטים ב-[[1968]], לאחר שבשנות ה-30 מנתה כ-500 עד 700 פרטים. בשנת עד לשנת [[1992]] האוכלוסייה המשיכה לגדול, ובשנה זו מנתה כ-536 פרטים.

 

 

ההערכה היא כי אוכלוסיית ה[[צפצפה (עץ)|צפצפה]] מהמין ''Populus tremuloides'' שבחלקו הצפוני של הפארק קטנה מאז [[1872]] ב-50 עד 95%, כאשר הגורמים המשוערים לכך הם השפעת ה[[אינדיאנים]] על מספר הפרטים של מיני [[יונקים]] ושריפות שהתרחשו לפני הקמת הפארק ב-1872; השפעת האירופאים על תדירות השריפות מאז [[1886]]; התחממות [[אקלים|אקלימית]] אזורית; ניצול של ה[[בונה (בעל חיים)|בונים]] ו[[פרסתנים]] אחרים על ידי האדם ב-15 שנים הראשונות מאז הקמת הפארק, ושל [[זאב]]ים ושל [[טורפים (ביולוגיה)|טורפים]] אחרים לפני [[1930]]; התיישבות של האדם החל מ-[[1872]] על נתיבי הגירה של הפרסתנים הנמצאים בחלקו הצפוני של הפארק; השפעה מאז [[1900]] של הפרסתנים (בעיקר אייל קנדי) על החלקים האחרים של המערכת האקולוגית; השפעות האדם על תפוצת האייל הקנדי בפארק.