חוק הכנסת – הבדלי גרסאות

מספר הוראות עוסקות בוועדות הכנסת. בין היתר, הוגבל מספר החברים בוועדות והועמד על 15, למעט [[ועדת החוץ והביטחון]], [[ועדת הכספים]], ו[[ועדת החוקה, חוק ומשפט]], בהן נקבע כי יכהנו 17 חברים. לגבי [[ועדת הכנסת]], נקבע כי הכנסת תקבע בכל פעם מחדש מהו מספר החברים. הוראה נוספת מסדירה את קיומן של ועדות משנה שישיבותיהן חסויות, במקרים שיושב ראש הוועדה, לאחר התייעצות עם יושב ראש הכנסת, סבר כי יש לסגור אותן מטעמים של בטחוןביטחון המדינה, של יחסי חוץ או של קשרי מסחר בין-לאומייםבינלאומיים. זאת, בניגוד לעיקרון הכללי של פומביות הישיבות בכנסת. הוראה אחרת מטילה על [[הרמטכ"ל]] חובה להתייצב בפני ועדת החוץ והביטחון לדיווח דו-חודשי, או על פי דרישת הוועדה.

סעיף 6א לחוק יסוד: הכנסת, שנועד להתמודד עם תופעות של [[כלנתריזם]], קובע כי "חבר הכנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא ייכלל, בבחירות לכנסת שלאחריה, ברשימת מועמדים שהגישה מפלגה שהיתהשהייתה מיוצגת על ידי סיעה של הכנסת היוצאת; הוראה זו לא תחול על התפלגות סיעה בתנאים שנקבעו בחוק". [[פרשנות (משפט)|פרשנותו]] של המונח "התפלגות סיעה", שלו השפעה רבה על [[הזכות להיבחר]], מופיעה בחוק הכנסת. החוק קובע את הפרוצדורה להכרה בהתפלגות סיעה ולהכרה בפרישה של חבר הכנסת שאינה התפלגות.