ילוסטון רבתי – הבדלי גרסאות

הרעיון של מערכת אקולוגית גדולה היה מקודם בדרך כלל באמצעות דאגות למינים בודדים, במקום להתייחס להיבטים אקולוגיים מקיפים יותר. למרות שחמישים שנה של מידע על אוכלוסייה עשויות להיחשב על ידי רבים לפרק זמן ארוך, אחד מהלקחים החשובים של ניהול ילוסטון רבתי היה שגם חמישים שנים אינם פרק זמן מספיק ארוך שבו ניתן ללמוד כיצד מין מסוים משתנה במהלך האכלוס של המערכת האקולוגית.

 

 

במחקר על הדובים שנערך בין [[1959]] ל-[[1970]] נטען כי מספר דובי הגריזלי הוא כ-175, ומאוחר יותר הוא עודכן ל-229. הערכות מאוחרות יותר נעות בין 136 ל-540; ההערכה העדכנית ביותר אומדת את האוכלוסייה על גודל מינימלי של 236. למרות שהאוכלוסייה בילוסטון רבתי תוכל לעמוד במטרות השיקום, ההגדרה של מטרות השיקום של התוכנית שנויה במחלוקת. לכן, גם אם האוכלוסייה תהיה יציבה או תגדלה בטווח הזמן הקצר, פעילות ה[[אדם]] ואובדן סביבת המחייה יגרמו להיפוך המגמה בטווח הזמן הארוך.