אסכולת הפארנאס – הבדלי גרסאות

'''אסכולת הפארנאס''' הייתה תנועה בשירהב[[שירה]] הצרפתית שהתקיימה במחצית השנייה של [[המאה התשע עשרה]]. שמה נגזר מהרמ[[הר פרנאסוס]] שעל פי [[המיתולוגיה היוונית]] היה מקום משכנן של המוזותה[[מוזה|מוזות]]. שם זה הופיע לראשונה ב- [[1866]] עם פרסום קובץ השירה "הפארנאסוס בן זמננו" על ידי העורך אלפונס למר בפריזב[[פריז]]. קבצים נוספים הופיעו ב- [[1871]] וב- [[1876]]. שלושה קבצים אלה כללו שירים של כ- 100 משוררים ובהם: [[שארל בודלר]], [[שארל לה קומט דה ליל]], [[תאופיל גוטייה]], [[תאודור דה באנוויל]], [[פול ורלן]], [[סטפאן מאלארמה]], [[סילי פרידום]] ופרנסואהו[[פרנסואה קופה]].

כבר במחצית הראשונה של המאה התשע עשרה אמר [[אלפונס דה למרטין]] - משורר הרומנטיזםה[[רומנטיזם]] הצרפתי: "אני הראשון שהוריד את השירה מן הפרנאסוס..." אולם משוררי אסכולת הפארנאס התנגדו לגישה הרגשנית המוגזמת של הרומנטיזם וצידדו בהתאפקות ובהתנתקות מנושאים אישיים. הם עשו ניסיונות של כתיבה בסגנון נוקשה, בשימוש במילים נדירות ובשלמות הצורה, בחרו לשם כך בנושאים קלאסיים לא רגילים, ועשו שימוש לעתים קרובות ב[[מטאפורה]] של הפיסולה[[פיסול]] כדי להדגיש את נוקשותה של שירתם.

משוררי אסכולת הפארנאס התנגדו להתעסקותה של השירה בנושאים פוליטיים וחברתיים. לדעתם, מטרתה העיקרית של השירה הוא היופיה[[יופי]]. תאוריה זו התבססה על האידאל של "אמנות לשם אמנות" של תאופיל גוטייה שייסד את האסכולה ביחד עם תאודור דה באנוויל.

לאסכולה זו נודעה השפעה בין היתר על המשוררים הצרפתיים [[ארתור רמבו]] ופרנסיסו[[פרנסיס ז'ם]]. למרות היותה צרפתית במקורה, אסכולת הפארנאס לא הייתה מוגבלת לצרפת בלבד, ונודעה לה השפעה גם על משוררים בני אומות אחרות ובהם על המשורר האנגלי הנודע [[אלפרד טניסון]].