מבצע סופה – הבדלי גרסאות

הקמת הצבא הפולני הסדיר אמורה הייתה להתבסס על מבנה הצבא הפולני שלפני המלחמה. יחידות ה[[ארמיה קריובה]] אמורות היו להפוך לדיביזיות סדירות. 16 המחוזות של הארמיה קריובה היו אמורים להפוך ל16ל־16 דיביזיות חי"ר ובנוסף לכך 3 גדודי פרשים וגדוד ממוכן אחד אמורים היו להיווצר, אם מציוד שייפול שלל, ואם מציוד שיסופק על ידי [[בעלות הברית]]. השלב השני של המבצע הניח כי תיווצרנה 15 דיביזיות נוספות ו-5ו־5 גדודי פרשים נוספים.

באפריל [[1943]] הודיעו הגרמנים על גילוי קברי המונים של קצינים פולנים שנרצחו בידי ה[[נ.ק.וו.ד.]] ביער קאטין ליד [[סמולנסק]]. חשיפת האירוע, המכונה [[טבח יער קאטין]] שהתרחש בשנת [[1940]] לאחר שברית המועצות פלשה למזרח פולין ושבתה עשרות אלפי חיילים וקצינים פולנים, הביאה למשבר בין הממשלה הגולה ובין ממשלתו של [[סטלין]] ולניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם ברית המועצות. בשלב זה היה ברור כי כאשר יגיע הצבא האדום, הוא יגיע לא רק כמשחרר, אלא גם ככובש. כפי שהתבטא רובצקי, היה הצבא האדום "בעל בריתן של בעלות בריתנו". ב ב־[[26 בנובמבר]] [[1943]] הנחתה הממשלה הגולה את יחידות הארמיה קריובה להשאר במחתרת עד להתייצבות המצב הפוליטי ומתן האפשרות לתת הוראות מדוייקות. למרות הנחייה זו עסקו מפקדי הארמיה קריובה בתכנון מחודש של ההתקוממות.

מטרותיו העיקריות של המבצע לאחר שלב התכנון הסופי, היו שיתוף פעולה עם כוחות הצבא האדום ברמה הטקטית, אך נטילת השלטון לידי הרשויות האזרחיות אותן ייצגה הארמיה קריובה בכל השטחים שישוחררו (בניגוד לנטייתו של הצבא האדום להקים בשטחים אלו ממשלת בובות [[קומוניזם|קומוניסטית]], אשר הוקמה בתחילת שנת [[1944]] בעת כיבוש [[לובלין]] ואשר הייתה מתארגנת והולכת על אדמת ברית המועצות מאז ניתוק היחסים עם הממשלה הגולה בשנת [[1943]]).

בב־[[2 בינואר]] [[1944]] הגיעו יחידות מן החזית הבלארוסית השנייה של הצבא האדום, אל גבולות פולין שלפני המלחמה. בה בעת ביצעו יחידות של מיליציות לאומניות אוקראיניות נסיונות לטיהור אתני של הפולנים בחבל [[ווהלין]], פעולות שהחלו להתבצע עוד בשנת [[1943]] והגיעו לשיא עם התקרבות הצבא האדום לחבלים אלו. אירועים אלו סימנו את תחילתו של מבצע סופה. יחידות מקומיות של הארמיה קריובה, שהתארגנו במסגרת "דיביזיית הרגלים ה-27ה־27" יצרו מגע עם הצבא האדום המתקרב, והחלו בפעולות כנגד הוורמאכט הנסוג. בתחילה שוחררה העיר [[קובל]] בב־[[6 באפריל]] ולאחריה וולודומיר. אך עד מהרה נאלצו היחידות המתקיפות לסגת למערב, ובאזור [[פולסיה]] הותקפו הן על ידי אנשי הוורמאכט והן על ידי אנשי הצבא האדום. חיילי הארמיה קריובה שנשבו על ידי אנשי הצבא האדום קיבלו את האפשרות להצטרף לשורותיו או להשלח ל[[גולאג]]. היחידות שנותרו חצו את נהר ה[[בוג]] שם הותקפו על ידי יחידות פרטיזנים סוביטיים. לאחר כיבוש העיירות [[לוברטוב]] ו[[קוצק]], הוקפה הדיביזייה (שמספר אנשיה ירד עתה ל-3ל־3,200 מכוח התחלתי של 7,300) על ידי כוחות הצבא האדום, ואנשיה נלקחו בשבי.

בצפון יחידות מחוזות וילנה ונובוגרודק של הארמיה קריובה (שמנו כשלושה עשר אלף חיילים) החלו בהתקוממות בוילנה בב־[[7 ביוני]] [[1944]], והצליחו לגרש את כוחות הוורמאכט מן העיר בטרם תגענה יחידות הצבא האדום. ב-ב־[[14 ביוני]] העיר וילנה וסביבותיה היו בשליטת הארמיה קריובה. כאשר הגיע הצבא האדום לשטח, היחידות הפולניות המזוינות, כמו גם אנשי הממשל האזרחי, נכלאו ונשלחו לרוסיה.

בב־[[23 ביולי]] אנשי הארמיה קריובה ב[[לבוב]] החלו במרידה מזויינת, שתואמה עם אנשי הצבא האדום. בתוך ארבעה ימים שוחררה העיר. לאחר מכן זומנו מפקדי הארמיה קריובה במקום, כמו גם אנשי הרשויות האזרחיות ל"פגישה עם מפקדי הצבא האדום", ונתפשו על ידי ה[[נ.ק.וו.ד.]]. הכוחות שנותרו ללא מפקדים צורפו לצבא האדום. חלקם שבו למחתרת.

===ההתקוממות בורשה===

לאור גורל חבריהם בוילנה ובלבוב, החליטה הנהגת הממשלה הגולה, כמו גם מפקדו החדש של הארמיה קריובה, הגנרל [[תדיאוש בור קומורובסקי]] (אשר החליף את רובצקי שנעצר בידי הגרמנים ביוני [[1943]]) כי הסיכוי האחרון לקבלת העצמאוות הפולנית היה בהתקוממות בורשה. בב־[[1 באוגוסט]] [[1944]] החלה ההתקוממות, שמטרתה הפוליטית היה להביא לתודעת העולם את קיום הרשויות האזרחיות הפולניות, ולהביא לשיחרורלשחרור הבירה הפולנית על ידי הפולנים הכפופים למשמעת הממשלה הפולנית בלונדון, על מנת להביא לקימום הרשויות האזרחיות על ידי נציגיה האזרחיים, ולמנוע הקמת ממשלת בובות קומוניסטית, אשר כבר פעלה בשטחי המזרח ממקום מושבה בלובלין.

כשלון מרד ורשה הביא את מבצע סופה אל סופו. על אף שזכה לכמה הצלחות מקומיות נדון המבצע לכשלון מראש. סטלין לא רצה לאפשר הקמת ממשלה פולנית הנשמעת למרותם של ה"פשיסטים" בלונדון. הוא חפץ להשליט בפולין ממשלה משלו, ולסמן את גבולותיה של פולין בעצמו. הארמיה קריובה ואנשי ה"דלגטורה" הנציגות האזרחית של הממשלה הפולנית הגולה היו בעיני סטלין מכשול שיש לסלקו, ולא בן ברית שיש להתחשב בו. בראשית ינואר [[1945]] התפרקה הארמיה קריובה מרצונהמ"רצונה". רבים מאנשיה בראשות הגנרל [[לאופולד אוקוליצקי]] מפקדה האחרון של הארמיה קריובה, ירדו למחתרת, והחלו מכינים את המאבק כנגד השלטון הרוסי. אנשים אלו נתפסו בתחבולה בשנת [[1945]], ונשפטו לעונשי מאסר כבדים.