אין תקציר עריכה
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Daniel Ventura (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Daniel Ventura (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{בעבודה}}
'''האשלג בישראל''' נחשב לאחד מאוצרות הטבע העיקריים של המדינה.
ברם, את הצעד המעשי הראשון להפקת האשלג עשה מייג'ור [[תומאס גרגורי טאלוק]]. תוך כדי עבודתו בתעשייה הצבאית הבריטית נודע לו כי מחיר האשלגן בעולם הרקיע שחקים. בשנת [[1918]] נודע לו, לגמרי במקרה, מפי ידידו, שים המלח מכיל כמויות ניכרות של החומר הגולמי ממנו מופק האשלגן. הוא פמה לשר המלחמה הבריטי ובקש כי בתום [[מלחמת העולם הראשונה]] יינתן לו הזיכיון. ואכן הובטח לו שכך יהיה.
שורה 12:
ליבונטין שילם 1,000 לירות תורכיות עובר הטיפול לשלטונות ב[[ איסטנבול]]. אחרי שלושה חודשיפ הוא קבל מכתב מה[[הסתדרות הציונית]] לפיו "אנחנו כולנו פה חושבים, שיותר טוב שלא יצא עניין זה לפועל. על ידי השתדלוית בענין זה רק נזיק לעבודתו בענינים אחרים שם, כלומר בקושטא.ואל נא ידאג אם אם מענין זה לא יצא כלום".
==חברת האשלג הארץ ישראלית==
{{ערך מורחב|חברת אשלג ארץ-ישראלית}}
'''חברת אשלג ארץ-ישראלית''' (Palestine Potash Limited), נרשמה ב[[אנגליה]] ב-[[31 באוקטובר]] [[1929]] במטרה העיקרית לנצל את ה[[מינרל|מינרלים]] של [[ים המלח]]. החברה הוקמה על סמך זיכיון שניתן לה על ידי [[המנדט הבריטי|ממשלת המנדט]] ו[[ממלכת ירדן]], ב-[[31 בינואר]] [[1931]]. מנהליה של החברה היו : משה נובומייסקי ותומאס גרגורי טולוק.
בשנת [[1930]] הוקם המפעל בצפון ים המלח ושנה אחרי זה היא החלה לשווק [[אשלג]] ו[[ברום|ברומין]].
בשנת [[1934]] היא יזמה את הקמת המפעל בדרום לאחר שהתברר כי אין ברשותה , בצפון ים המלח, די קרקעות לבניית הבריכות הדרושות לשם הפקת האשלג. וכן העובדה כח המפעל בדרום קרוב למקור מים מהעיירה [[א-צאפי]] שמדרום-מזרח לים המלח, בתחום ממלכת ירדן. לאחר שלוש המפעל בדרום ייצר 80,000 טון אשלג בשנה. בשנות [[מלחמת העולם השנייה]] גדלה התוצרת משנה לשנה באופן ניכר. תחזית סוכני המכירות של החברה קבעה כי "יש יסוד להניח שיעלה ביד החברה להוסיף ולהחזיק בימי שלום ברוב השווקים שהיא מצאה". בשנת [[1945]] מכרה החברה 90,040 טון אשלג ו-347 טונות ברומין. מאזנה לשנת [[1944]] היה 2,084,355 [[ליש"ט]]. הרווח באותה שנה היה 170,363 ליש"ט ברוטו, לאחר שיא של 294,404 ליש"ט בשנת [[1942]].
לאחר שנכשל משא ומתן שנוהל מאז תחילת [[מלחמת העצמאות]] עם [[המלך עבדאללה הראשון|המלך עבדאללה]] על יצירת אזור נייטרלי שיבטיח את הגנת המפעלים, ב-[[17 במאי]] הוחתמו שני נציגים (של המפעל ושל "[[ההגנה]]"), על הסכם שמסר את מפעלי חברת האשלג (באתר הצפוני ובאתר הדרומי) לחסות ירדנית. ב-19 וב-20 במאי פונה האתר הצפוני בצי של 17 כלי שיט קטנים מכמה מאות אנשים (עובדי המפעל, חברי בית הערבה ולוחמי פלמ"ח) אל אתר החברה בסדום. ב-22 במאי המפעל נהרס כליל בידי אנשי הלגיון הערבי.
בנובמבר 1948 מינתה [[הממשלה הזמנית]] ועדה כדי לבדוק את פעולת חברת האשלג. הוועדה שמונתה פעלה לסילוק ההשפעה הבריטית על החברה ולשינוי תנאי הזיכיון שהיה בידי חברת האשלג. בחודש דצמבר [[1951]] החליטה [[ממשלת ישראל]] להקים חברה חדשה, חברת [[מפעלי ים המלח]] בע"מ. החברה החדשה רכשה ביולי [[1952]] את כל הנכסים של חברת האשלג.
==מפעלי ים המלח==
שורה 30 ⟵ 40:
* מ. ארן, '''הזכיונות לחיפושי אשלג ונפט בישראל''', קתדרה 31, הוצאת [[יד יצחק בן צבי]], ניסן תשמ"ד
* לאה דוכן-לנדוי, '''קווים לדמותו של תומס ג' טאלוק''', קתדרה 34, הוצאת יד יצחק בן צבי, טבת תשמ"ה - על יסוד תיק K11/118 ב[[ארכיון הציוני המרכזי]]
[[קטגוריה:מחצבים]]
|