הבדלים בין גרסאות בדף "חוקי שלוש השנים"

נוספו 2,164 בתים ,  לפני 13 שנים
 
==רקע==
בהתאם ל[[מגנה כרטה]] לא יכול המלך האנגלי להטיל מיסים מבלי הסכמת הפרלמנט. הפרלמנט לא יכל להתכנס מרצונו הוא, ולמעשה זומן על ידי המלך רק כאשר המלך רצה להטיל מיסים.
 
המלך [[צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה|צ'ארלס הראשון]], כאביו לפניו, דגל ב[[אבסולוטיזם פוליטי]], וסירב לקבל את מרות הפרלמנט בנושאים שונים. מתוקף דעות אלה נקלע צ'ארלס למחלוקות עם הפרלמנט בנוגע להטלת מיסים. מעורבותה של אנגליה ב[[מלחמת שלושים השנה]] חייבה מקורות מימון, וצ'ארלס פנה אל הפרלמנט, אך לא זכה לאישורו להטלת מיסים נוספים. הפרלמנט פרסם ב[[1628]] את [[הצהרת הזכויות]] כדי להגביל את כוחו של צ'ארלס. צ'ארלס קיבל באופן רשמי את ההצהרה, אך התעלם ממנה בפועל, ובשל כך מנע הפרלמנט מצ'ארלס הטלת מיסים וביקר את המדיניות הדתית שלו, שהייתה קרובה באופן יחסי ל[[נצרות קתולית|קתוליות]]. בתגובה, צ'ארלס פיזר את הפרלמנט בשנת [[1629]], והחל בשלטון יחיד בן אחת-עשרה שנים, המכונה [[רודנות אחת-עשרה השנים]].
 
בשנת [[1640]] בשל הצורך בכספים, נאלץ צ'ארלס לכנס את הפרלמנט כדי שיאשר לו הטלת מיסים. [[הפרלמנט הקצר]] שהתכנס בתחילה סרב להטיל את המיסים, ולאחריו כינס צ'ארלס את [[הפרלמנט הארוך]]
 
נסיונו של צ'ארלס בשנת [[1641]] לאסור את ראשי המתנגדים לו בפרלמנט, ולזכות בשליטה בכוחות הצבא הביא להתפרצות אלימה. ב-[[1642]] פרצה [[[[מלחמת האזרחים האנגלית]] שבסופה ה[[הוצאה להורג|הוצא צ'ארלס להורג]] ב-[[30 בינואר]] [[1649]].
 
==חוק שלוש השנים 1641==