נבל ברשות התורה – הבדלי גרסאות

'''נבל ברשות התורה''' הוא מושג ב[[יהדות]] שמתאר אדם שמקפיד על קיום חוקי התורה מבחינה פורמלית, אך התנהלותו סותרת את רוח התורה וכוונתה. אדם שעושה מעשי נבלה, והוא הולל שטוף תאוות, שחוקי התורה משמשים לו עלה תאנה מוסרי.

 

 

בעל [[ראשית חכמה]] ‏‏<ref>ראשית חכמה ‏- שער הקדושה - פרק ראשון‏</ref> וה[[יעב"ץ]]‏‏<ref>‏אבות - פרק א משנה ה‏</ref> מצטטים את הרמב"ן ומרחיבים ומוסיפים דוגמאות אחרות.

הרב [[יעקב אריאל]] מביא דוגמה של עישון [[חשיש]] בידי בעלי תשובה, שאין מקור הלכתי לאסור אותו אלא מהכלל של נבל ברשות התורה. עוד הוא מפרט את תפיסתו של הרמב"ן, ומתאר אדם שמקפיד על הלכות כשרות ואוכל רק בשר בהשגחה הכי מהודרת, אבל כל מעייניו מושקעים באכילת בשר, או אדם שמקפיד על כשרות היין ללא כל חשש ערלה וטבל, אך עינו בכוס בלבד, והוא שותה ומשתטה, זולל וסובא<ref>"'קדושים תהיו'. בשתי מילים אלו דורשת התורה, לדעת הרמב"ן, שלא להסתפק בקיום פורמלי של המצוות, אלא לקדש את החיים כולם על פי התורה. קיום פורמלי-חיצוני בלבד, ללא הזדהות פנימית עמוקה, ללא הפנמה, ללא חתירה מתמדת לקדושה - עלול להביא את האדם להיות "נבל ברשות התורה". הוא יכול להקפיד, למשל, על הלכות כשרות, ולא להכניס לפיו אלא בשר "חלק" שנשחט ונבדק על ידי שו"ב ירא-שמים המדקדק בקלה כבחמורה; אולם כל מעייניו מושקעים באכילת בשר. זהו תוכן חייו העיקרי. אדם מגושם כזה אינו קדוש. הוא אמנם לא אכל איסור, אולם הוא החליף פרה בחמור (כמליצתו החריפה של ר'' מנחם מנדל מוויטבסק). (‏הרב יעקב אריאל, [http://www.haravariel.org/article.asp קדושים תהיו], אתר הרב אריאל)‏</ref>.

 

== הערות שוליים ==

 

[[קטגוריה:מושגים בהלכה]]