פתיחת התפריט הראשי

שינויים

==ממשלות לינץ' - "הצרות"==
 
ג'ק לינץ' נבחר כמנהיגה השלישי של פיאנה פול, וכמובן כראשוכראש הממשלה, ב-[[10 בנובמבר]] [[1966]]. בתחילת כהונתו נאלץ לינץ' להתמודד עם סדרת משברים בלתי צפויים, לאחר ש[[הצרות]] (כינוי לסדרת סכסוכים אלימים בין קתולים ופרוטסטנטים) פרצו בצפון אירלנד בשנת [[1969]]. לינץ' היה נחוש שלא לתת לאלימות לחלחל אל איירה. בשיאה של האלימות נשא נאום בטלוויזיה בו אמר כי הממשלה האירית לא תוכל לעמוד מן הצד ולצפות בדם חפים נשפך. רבים פירשו קריאה זו כאיום לפלישתה של איירה לצפון, אך פירוש זה היה רחוק מן המציאות. פלישה של איירה לשטחה של בריטניההממלכה הגדולההמאוחדת הייתה בבחינת התאבדות צבאית, וטבח מיותר, ולינץ' ידע זאת היטב. מדיניותו של לינץ' הצליחה להכיל את הסכסוך בשטחה של צפון אירלנד.
 
בשנה שלאחר מכן גילה לינץ' כי שנים משרי ממשלתו, צ'ארלס הואי וניל בלייני היו מעורבים בהברחת נשק לקתולים בצפון. שניהם פוטרו מן הממשלה לאלתר, ולאחר מכן נאסרו ונשפטו, אם כי זוכו מכל אשמה. פרשה זו הובילה למשבר עמוק במפלגת פיאנה פול, ונודעה כ"משבר הנשק".
ב-[[1 בינואר]] [[1973]] התקבלה איירה כחברה מלאה ב[[השוק האירופי המשותף|שוק האירופי המשותף]]. היה זה אחד מהישגיו האישיים הגדולים של לינץ' והמשך למדיניותו של למאס. בבחירות שהתקיימו בשנה זו הפסידה פיאנה פול, ומצאה עצמה באופוזיציה לממשלת פיין גאיל ולייבור, אשר שלטה למשך ארבע שנים.
 
בשנת [[1977]] השיגה פיאנה פול את השגה האלקטורלי הגדול אי פעם, והשיגה רוב של עשרים מושבים בדאיל. הסיבות לכך היו המדיניות הכלכלית הפופולרית שהציעה, ואישיותו של לינץ'. עם זאת, לאחר שנתיים דעכה הפופולריות של הממשלה. הישגיה היו מועטים, וכישלונות בבחירות לפרלמנט האירופי ובבחירות משנה בשני מחוזות הביאו להתפטרותו של לינץ' ב-5 בדצמבר 1979.
 
==שנות השמונים והתשעים==
28,017

עריכות