טכנולוגיה גרעינית – הבדלי גרסאות

גילוי: בשנה 1896, [[אנרי בקרל]] עסק בחקר מלחי אורניום כאשר גילה תופעה חדשה אשר נקראה עם הזמן [[רדיואקטיביות]]. בקרל, [[פייר קירי]] [[מארי קירי|ומארי קירי]] החלו לחקור את התופעה. במהלך המחקר הם בודדו את היסוד ר[[דיוםרדיום]], אשר הינו רדיואקטיבי מאוד. הם גילו כי חומרים רדיואקטיביים מפיקים קרינה אינטנסיבית מסוגים שונים, אשר אותם הם כינו [[קרינת אלפא|קרני אלפא]], [[קרינת בטא|קרני בטא]] [[קרינת גאמא|וקרני גמא]]. חלק מהקרינה הזו יכולה לעבור דרך חומר רגיל, וכולם גורמים לנזק עם היחשפות רבה מדי – כל החוקרים נפגעו מכוויות רדיואקטיביות, אך לא התייחסו אליהם בכובד ראש.

תופעת הרדיואקטיביות נוצלה על ידי יצרני תרופות, אשר הוציאו מספר פטנטים של טיפול רפואי בעזרת רדיואקטיביות. אך כצפוי תרופות אלה גרמו נזק רב גם בכמויות קטנות ולא הועילו למטופלים, ורבים מהמדענים שעסקו בפיתוח הנושא נפטרו [[סרטן (מחלה)|ממחלת הסרטן]] כתוצאה מהיחשפותם. טיפול רפואי רדיואקטיבי נעלם עם הזמן, אך שימושים אחרים נותרו – כמו שימוש ברדיום בכדי לייצר מחוגים זוהרים בכלי מדידה כאלה ואחרים. עם ההתקדמות בהבנת האטום, מהות הרדיואקטיביות החלה להתבהר: ישנם יסודות לא יציבים, ויכולים להתנוון תוך פליטת אנרגיה רדיואקטיבית.